הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כבר מזמן למדתי שזה שאת שורדת אינו אומר שאת מסתדרת — אבל תמיד אפשר להעמיד פנים. רק תגידי בסדר. זאת אומרת כששואלים אותך מה שלומך פשוט תעמדי במקום, תמשכי טוב טוב את הדמעות פנימה, תוציאי כמה שיניים דימויי חיוך ותאמרי בסדר. ואם לא משתכנעים תוכלי לומר לא באמת אני ממש ממש בסדר. רק אל תישרי מבט.
אומי, תודה.
לפעמים זה עוזר!
כלומר, תלוי מול מי את עומדת. 🙂
אני פשוט מעדיפה שיניחו לי להישבר לבד.
יש ספר מצויין של הרוקי מורקמי משהו עם מערבה (לא זוכרת את השם המדוייק) שהוא מדבר על האופן בו הרגעים הקשים ביותר שלו, מבחינה קיומית, שהתקופות בהם הוא נשק לתחתיות, היו הרגעים שהבם הוא גם היה הכי קרוב לעצמו. אני קצת עושה לו עוול, הוא כותב את זה מצויין והוא מסביר את זה בלי לעשות האדרה לכאב או דיכאון….
וממש עכשיו זה קרה!!! באמצע רגע כזה נכנסה שיחה שהייתי חייבת לקחת, וכשהגיע השאלה הבלתי נמנעת "את בסדר" (בלתי נמנעת כי הקול מסגיר) עניתי יש "כן, כן, אני פשוט שקועה", תשובה שהרגיע את הדובר כפי שרציתי…
אחר כך חשבתי שהגבול בין "שקועה" ל "שוקעת" הוא הרבה יותר מטושטש ממה שהבריות מתארות לעצמן 🙂
נשק חדש! תודה.
רותפ – 🙂 ההבדל בין שקועה לשוקעת לשקיעה לשקע. מעולה.
נו, נניח שאת רוצה להשיב בכנות, כמה מלים אפשר להספיק בעשר-עשרים שניות של נימוס כדי להסביר?