הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
איך מעריכים את היום שהיה שאלתי את עצמי אמש במיטה. לפי מספר ההערות שקיבלת לגבי ההורות שלך? לפי מספר הפעמים שעלו לך דמעות לגרון? לפי מספר הפעמים שעשיתם דף חלק? לפי מספר המבטים מלאי רחמים שספגת? בבוקר פגשתי שכנה שסיפרה לי על עוד מקרה של גילוי סרטן אצל אישה (ואם). בת חמישים וחמש. ניתנו לה חודשיים לחיות. היום הזה היה לי יותר טוב. הערכתי אותו יותר.
אולי משהו פשוט כמו פעם: אם עשיתי מעשה טוב היום. אולי גרמתי למישהו לחייך.
הי אילנה. יפה. תודה.
וכואב יותר. לא?
במקרה הזה אינני מכירה את האישה האמורה בכלל כך שהרגשתי כאב מסויים אבל שהשטלת עלי יותר התחושות שאני חייבת להעריך יותר את מה שיש לי כיום עתה ועכשיו. ולהנות מהם.
בהחלט. יש בזה משהו כואב בהבנה הזו… לדעתי.
אומי, נשמה.
יש תרגיל שאני עושה לפעמים – לחשוב לפני השינה על חמישה דברים טובים (אפילו קטנטנים) שהיו היום.
רעיון יפה. צריך הרבה מוטיבציה אבל.