הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אתמול כתבה לי מעירה "שנשים בכלל לא קובעות את מין הילוד. אלא אך ורק הגברים. שמישהו כבר יגיד לעולם" אבל זה בדיוק העניין – תראו:
אימי לא ילדה באיזה כפר פרימיטיבי בו הגברים שולטים בידע ולכן קובעים כי הנשים אחראיות להולדת הבנות בלבד בכדי שיוכלו הם לעשות את המעבר החלק לאישה הבאה. הרי היא חיה בחברה מודרנית המתבססת על כללי המדע המודרני אשר מזמן כבר הצהיר שהגבר הוא הקובע. מניין, אם כן, תחושת האשמה שלה כלפי אבי אבו הבנעת? ללא ספק מקורה בתוכה באופן אישי אך אני מאשימה גם את כלל החברה וגם את אנשי המדע. החברה אשר יצר בה חוש מחויבות אדוק כל כך לבעלה שהיא היתה מוכנה גם לשאת בסדרה של ההריונות על-מנת להוליד לו בן וגם לגונן על "כישלונותיו" לאחר מעשה. ואם תאמרו לי מה זאת לא אהבה? אציב בפניכם שורה של אנשי מדע ואשאל אותם מדוע ממקדים את טיפולי הפוריות החודרניים שלהם באישה גם כאשר מקור העקרות בגבר? ולקינוח אביא מחקר הזוי ביותר עליו שמעתי לאחרונה המתיימר לומר שמה שאוכלת האישה ההרה קובעת את מין היילוד. יעני, גברת אכלת יותר מדי שוקולד ולכן יצאו לך כל המתוקות האלה. רגע, מישהו בכלל טרח לבדוק מה אכל האבא באותה לילה לבנה? זו כנראה כבר שאלה פולשנית מדי.
חריף חריף!
עכשיו אני מבינה מה את עושה באוניברסיטה. בערך מה שעשיתי אני עם תערוכתי הראשונה (על אימי-"אמא שלי היתה מלאך" בערך הפוסט הראשון או השני בבלוג שלי )ובכלל כל העיסוק שלי באמנות – לתת קול לאמא הזו שהחברה דאגה לכופף היטב, להחליש ולהשתיק.
אמרתי שאת לביאה.
היי מ ירי. כן זה בהחלט חלק מן המסימה. אני זוכרת תמיד את הפוסט הזה שלך.תמשיכי גם את בדרכך הטובה. א.
אחלה פוסט.
בערות ואפלייה נגד נשים אפשר למצוא גם בעולם סופר מודרני באותה מידה שהתעללות בנשים היא לאו דווקא סימפטום של כפרים נידחים.
את צודקת אפלית נשים, הטלת אחריות על נשים, הן חלקן של כל החברות, ואת ממרימות נס המרד, אני מצטרפת,
ראיתי ראיון מרתק עם איבתיסאם מרענה שהיא במאית סרטים דוקומנטריים כישרונית בתורה יוצאת דופן שעיקר סרטיה הוא האישה הערביה-פלסטינית. כשהמראיין דיבר איתה על מעמד האישה בחברה הערבית היא מיהרה לתקן אותו שדיכוי נשים שריר וקיים בחברה המערבית ושדרכי הביטוי שלו מגוונות ולא פחות גרועות. הנה אחת מהן.
בתורה-בדורה…