הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
הערב הייתי בכנס על גבולות האוטונומיה של החולה (*). היה מלא וגם מעניין. אני נורא אוהבת ללכת לכנסים. אז למה חזרתי כל כך מתוסכלת שאפילו סיר של פסטה לא עוזר!
היה שם רופא אחד שכבר הכרתי מכתביו הקודמים – פרופ' מרק גלזרמן. לאחרונה הוא כתב מאמר בעיתונות על לידת בית, לא ממש בעד אך בכל זאת גישה קצת נאורה יותר ממה שאנחנו רגלים לשמוע מרופא פה בארץ (**).
אך נראה כי ניתוחים קיסריים מרצון הם ממש הבייבי שלו. בכנס הנוכחי הוא הציג את הנושא כ "זכות הרופא לסרב למתן טיפול רפואי: ניתוח קיסרי כמשל".
את רוב ההרצאה שלו הוא הקדיש לסכנות הכרוכות בניתוח הן לאם והן לעובר. סכנות אלה עלולות למצוא ביטוי לא רק בלידה הרלוונטית אלא גם בלידות עתידיות של אותה אישה.
רק לקראת סוף ההרצאה הביא את המספרים של הנשים המבקשות את הניתוח האמור כשאין סיבה רפואית. מספרים קטנים, לרוב חד-ספרתיים, שהולכים ויורדים. הוא גם סיפר על מחקר שנעשה שמראה שעם הסבר נאות ניתן לשכנע כמעט 90% מן הנשים לא לעבור את הניתוח שלא לצורך.
בדיון ניסיתי לשאול את השאלה המתבקשת – וזו לא הפעם הראשונה שאני שואלת אותה – מה עם המספר ההולך וגדל של נשים שקיבלו את הניתוח מבלי שרצו בו? תשובה לא קיבלתי, עד וכולל היום בעצם.
אכן, מספר הניתוחים הקיסריים בארץ, כמו בכמה מדינות אחרות בעולם כגון ארה"ב, עולה ועומד כאן היום באופן רשמי על כ20%. רוב העלייה היא בקשר ליולדות שהוגדרו ב"סיכון-נמוך."
העלייה בניתוחים קיסריים לא הביא לידי ירידה באחוזי התמותה ביולדות או תינוקות. במדינות כמו הולנד ויפן האחוז טרם נגע ב10 ורמות התמותה בקשר ללידה הם דומים מאד לשלנו ואף טובים יותר.
בשורה התחתונה: הבעיה שצריכה להדאיג אותנו היא לא אותן נשים ספורות שמבקשות ניתוח קיסרי מסיבה "לא רפואית" זו או אחרת – ולמרות הסטריאוטיפ של האישה שמבקשת את הניתוח כדי להתאים לתאריך מסיבה או משהו כזה, בדרך כלל הסיבה היא פחד גדול וזה לא דבר של מה בכך, במיוחד בהקשר של לידה.
צריכים להדאיג אותנו כל אותן נשים להן נאמרו "גב' את חייבת ניתוח קיסרי…", "גב' אם תסרבי את מסכנת את התינוק שלך…" וכו'. זאת אומרת, הנשים שלא רצו בניתוח וגם לא היו בעצם זקוקות לו ובכל זאת נאלצו לעבור אותו.
לסיכום: על סדר היום לא צריכה להיות "זכות הרופא לסרב למתן טיפול רפואי: ניתוח קיסרי כמשל" אלא "איך להוריד את רמת הניתוחים הקיסריים גרידא."
* "גבולות האוטונומיה של החולה" משכנות שאננים, 4 במאי 2008.
** http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/976577.html
אומי, תוכלי בבקשה לפרט מדוע ניתוח קיסרי לא מומלץ? יש נשים שהולכות מרצון על אופציה כזאת כדי להימנע מכאב הלידה.
סיכוני מוות מוגברים, החלמה הרבה יותר קשה אפילו אם אין סיבוכים של זיהום וכ", פגיעה בהנקה ובבונדינג עם הילד, סיכון מוגבר להפלות, היפרדות שלייה ומוות לא מוסבר של תינוק בהריונות הבאים, קשיי נשימה אצל התינוק ועוד סיכונים — בהחלט כדאי להימנע מזה אם אפשר.
Right on!!! את כל כך צודקת! נראה לי שרק כאשר נשים יתחילו לטבוע את הרופאים בגלל ניתוח קיסרי מיותר ולא מוצדק, רק אז יש סיכוי להוריד את האחוזים המוגזמים של הניתוחים הקיסרים. הפחד מטביעות זה אחת הסיבות שגרמו לעליה הגדולה בניתוחים, וגם השימוש במוניטור כמובן העלה באופן ישיר את האחוזים של הקיסרי. את המוניטור לנשים בסיכון נמוך יש להעיף ולדאוג למיילדת צמודה ודולה ותראה איך האחוזים ירדו. כדאי גם לעודד לידות בית אם רוצים באמת סטטיסטיקה הטובה ביותר. אילנה שמש
היי אילנה. את צודקת אבל כנראה לא נוכל לסמוך על הנשים ולכן לדעתי הרופאים עצמם ו/או משרד הבריאות צריך להתחיל לדרוש מספרים סבירים יותר. א.
יש בהחלט נטייה להכניס נשים מעל גיל שלושים ומשהו לקיסרי, גם בלי הסכמתן. הם טוענים שזה מפני שכך הם יכולים לשלוט טוב יותר על הלידה ולהימנע מסכנות לעובר.
זה קרה לחברותיי שילדו בגיל 41, 35, ו-36.
מסכימה מאוד. אני התנגדתי בתוקף לניתוח קיסרי, וילדתי לידת ואקום קשה, ובכל-זאת, הרגשתי שניצחתי.
באמת ניצחון שמצריך הברה כוח.
הי יעל, ילדתי בבית בגיל 38 וקמתי אחרי שעתיים לעשות סנדוויצ"ים לילדים בלי שום בעיה! אני מודה על כך ולא אומרת שזה מתאים לכולן. יחד עם זאת, אינני כזאת חריגה. צריכים לתת לאישה להחליט ולתת לה כל התמיכה שהיא צריכה בהחלטתה.