הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
זו עונת מסיבות הסיום. הבוקר סימן את האחרונה מביניהן, ולא סתם מסיבה אלא טקס מעבר יעני, סוף גן חובה. אוי לא שכחנו להטעין את המצלמה! נאלצתי להתיישב שם ערומה, אחת ההורים הבודדים בלי מצלמה ביד, וניסיתי לא להתמקד בעובדה שלא נצליח לתעד את האירוע לדורות ולהתנחם במחשבה שרוב הסיכויים שאף אחד לא ירצה להיות שוב בסרט הזה ממיילה. למען האמת, לזכותו ייאמר, בננו היקר התיישב שם על כיסאו הקטן, רק מדי פעם עשה את הצעדים שציפו ממנו לעשות, נראה די משועמם, ואולי פשוט היה עייף מדי בתום שבוע של מסיבות סיום. כעבור זמן מה פנתה הגננת אל ההורים בטרוניה שהיא מרגישה כאילו במבט ושיתחילו לצלם כמו פעם – בזיכרון. לו רק יכולתי להיזכר במה מדובר.
מצחיקולה
כנראה לא סתם שכחתם את המצלמה
לצלם כמו פעם בזכרון ,רק שהזכרון הוא לא כמו פעם…
ובאמת סוף שנה הוא הסוף הכי מתמשך שיש אפילו למסיבת סיום יש מסיבת סיום:)
שבת שלום
תודה רבה מירי וחנה – כיף להיפגש כאן:)