בננות - בלוגים / / מצטערים
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

מצטערים

 

באותו רעיון לעיתון (ראו הפוסט הקודם) נשאל חמתי אם יש לו "פחדים סודיים" והוא ענה — I suppose maybe I could have achieved more, and perhaps that I didn’t spend enough time with my children

 

מעניין הציון של שני הדברים גם יחד. לא שאינני מבינה ללבו, ובכל זאת, מעניין הציון של שני הדברים גם יחד. כמובן, שלא ברור למה הכוונה כשהוא אומר שאולי הוא היה צריך "להצליח יותר" (נשמע לי תרגום נכון יותר מאשר "להשיג יותר") אבל יש להניח שהכוונה שלו שלא בתחום הביתי. ומכיוון שבמידה לא קטנה מושגת ההצלחה מחוץ לתחום הביתי על חשבון "הזמן עם הילדים", עניין אותי תחושת הפספוס (האפשרי) שהביע בשני המחרבים גם יחד.

 

כמובן, ההפך אינו נכון. זאת אומרת, גם אם תימנע מלבלות עם הילדים שלך כליל לצורכי עבודה, לא מובטח לך ההצלחה שם. ודווקא הרושם שלי הוא שהרבה אנשים בגיל מבוגר, כולל אלה ש"הצליחו" יפה מאד, מביעים חרטה על כך ש"לא בילו מספיק זמן עם הילדים" (על חשבון העבודה). ומדובר בגברים ונשים כאחד (כשהאחרונה עליה שמעתי היא מרגרט טצ'ר).

 

כמובן, ניתן לומר שמדובר במשפט אופנתי לא פחות ואף אחד לא באמת מתכוון לזה ולבטח לא היו עושים את הדברים אחרת לו ניתן להם הזדמנות שנייה. ובכל זאת, אני חייבת לומר לכם שלי נשמע מתחת לחרטה החוזרת הזאת משהו אוטנטי.

 

אם כן, על רקע התובנה ההולכת ומתחזקת הזו, אני שוב אינני מבינה מדוע אין יותר גברים פמיניסטיים בעולם הזה. הרי המרד הפמיניסטי קורא, בין השאר, לחלוקה שווה שבין ביצוע מטלות הבית וגידול הילדים לבין ההשתתפות בחיים הציבוריים, על פוטנציאל "ההצלחה/ההישגים" שלהם. לאור תובנות הזקנים שהובאו לאיל, נראה כי דווקא לגברים, שמעטים באופן מסורתי לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם, יש מה להרוויח מחלוקה מחדש זה.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר