הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
לפעמים אני יכולה להיות אפילו קצת מבסוטה ואפילו טיפה גאה בעצמי על כל הכובעים אותם אני עשויה לחבוש במשך יום אחד בלבד—אמא, קולגה, מרצה, רעיה, בת, חברה, חוקרת. אבל לא אחת זה יותר מדי והגבולות מיטשטשות ולדוגמא, אני מוצאת את עצמי צועקת על הילדים שלי כשהאשם האמיתי נמצא רחוק מאד מן הבית. והיום, למשל, אני מרגישה פשוט לוזרית, נפסדת מכאן ומכאן, מאכזבת גם הוא וגם הוא, לא מובנת ולא מוצדקת ולא משנה כמה ניסיתי.
הי אומי
מוכרת ההרגשה הזאת
מקווה שהבוקר את כבר מרגישה אחרת 🙂
הי ריקי, תודה רבה, כרגע אני מרגישה יותר טוב אבל מי יודע מה יהיה בהמשך:) יום נעים לך, 0.