הפגנת נשים, הצגת ילדים

  הבוקר הלכתי להשתתף בהפגנה שאירגן ארגון מבוי סתום, למען מסורבות גט. הסיבה המידית להפגנה היתה חוק חדש שהכנסת ככל הנראה עומדת להעביר בעקבות דרישות של מפלגת ש"ס ולפיו יורחבו סמכויות בתי הדין הרבניים בקשר לתביעות לגירושין.
 
בעיני, המצב בו רק רבנים חרדים בעלי השקפות שמרניות ביותר נבחרים כדיינים, ז"א, המונופול של החרדים השמרנים על הדיינות, והסירוב של הכנסת ופקידי משרד המשפטים להתערב בעניין זה, הוא אף יותר חמור.

יחד עם זאת, ואולי דווקא בנסיבות אלה, חשבתי לי שהגבלת סמכויות בתי הדין הרבניים היא מטרה ראוייה.

זאת ועוד, מדובר ביום קיצי, וההפגנה בירושלים (היינו, אין צורך לנסוע רחוק) , כך שהפגנה זו היוותה  הזדמנות מעולה להוכיח לעצמי שאינני רק יושבת ומקטרת אלא גם יוצאת להפגין! 
ונימוק אחרון: הילדים בחופשה והנה, אם כן, הזדמנות טובה להעניק להם שעור חי בדמוקרטיה.

לפיכך, בשעה 9 בבוקר בערך, נסענו אני ושלושה מילדי (בגלאים 9, 6 ו1 וחצי) לכנסת להפגין.

משהגענו, מצאנו קבוצה של כעשרים נשים ומעט גברים עם שלטים וחולצות T למען מסורבות הגט.  קיבלו אותנו בחום, נתנו לנו שלטים והצטרפנו לקריאת הסיסמאות.  אחר-כך, כמובן, באו נציגי העיתונות, ואלה, כמובן, שבו ומיקדו את המצלמות שלהם על הילדים שלי.

הילדים נהנו מאד מהחוויה ולאורך הנסיעה (הקצרה) הביתה קרו סיסמאות כגון "די לסחתנות!" ו-"אין דין, ואין דיין" ו-"אולמרט אולמרט תתפטר, טובת נשים אינו הפקר," ואחר-סיפרו לכל שהיו בהפגה "אמיתית. "

השיעור בדמוקרטיה הצליח…  ואילו אני אינני מצליחה להיפטר מהתחושה שהיה פה ניצול מסויים של הילדים שלי.