אמירה הס משוררת ציירת שחקנית
מה חש אבי כשהוא נזקק לתמיכתנו?
____________________________
עכשו אני מעיזה לגעת ברחוק
היה נדמה שהיינו צמוד צמוד
אבל
צמוד צמוד לנפילתו הייתי הולכת כל כך רחוק
ומבריחה מתוכי את כאב האהבה
עכשו ימי חשבון
נפש
וגשם דולף על הירוק הצמא הזה שבגנים
הירוק כאן צמאו מלנכולי
עמוס מכוות חום וחריכה
ב. תמיד הירוק האחר נדמה מנוחם יותר
מדשאות ניכר מוריקות בחיק צמיחה אורגנית
הם חלק מהטבע המשגשג
בין הזמנים הירוקים
נמשלתי פתאם לחומר.
ופיסת שמים כחולה אחת ביום מעונן
ועץ ברוש
לא שאני מיודדת עם עצי מחטים —
עצי הבכות ורעמתם
דברו את לבי תמיד
וחתמו את שקטי
כשנטשתיהו בעודו מביט עורג לקרבתי
הטביעני במבט עיניו
גזע עץ חלול שהתגלה אל מול עיני
פתאם פרצה ממנו אש
לא נשרפתי בלהבות צער
נזהרתי לצאת ולחקור
את קרבת המרחקים
סרנדת האש של אבי
תעציבני תמיד
ביום הראשון שהגשם דולף
אמירה, אני עוד זוכר מהבולימיה שורות כמו "את אבי אקים עכשו מן העפר הזה,
שנבכה על העצמות".
כמה מצבות הקמת לו. התנוח אי פעם הרוח?
זה האבא היחיד שהיה לי
חזק. קשה.
זה כשנטשתיהו בעודו מביט עורג לקרבתי
הטביעני במבט עיניו
גזע עץ חלול שהתגלה אל מול עיני
פתאם פרצה ממנו אש
לא נשרפתי בלהבות צער
נזהרתי לצאת ולחקור
את קרבת המרחקים
חזק ואומר הכל.
היתכוונתי שהקטע הזה אומר הכל.
אמירה, מחפשת משפט לסמן ולהביא כדי להדגיש את יופיו, לא מסוגלת , יש כל כך הרבה ! שיר חזק
את הבית הזה אני מאמצת:
ופיסת שמים כחולה אחת ביום מעונן
ועץ ברוש
לא שאני מיודדת עם עצי מחטים —
עצי הבכות ורעמתם
דברו את לבי תמיד
וחתמו את שקטי
"לא שאני מיודדת עם עצי מחטים". נפלא!
ואני ממרקרת את זה –
"לא נשרפתי בלהבות צער
נזהרתי לצאת ולחקור
את קרבת המרחקים "
היחסים הטעונים עם אבי הזקן. והידיעה שחייבים לתקן, כי יום אחד אתגעגע נורא. ואתייסר.
שיר שובה ושובר לב. תמיד אנחנו מקשרים אירועים משמעותים בחיינו עם ריחות ,קולות ומראות, אולי כי העתקת הרגשות אליהם מקלה על העומס הרגשי.