בננות - בלוגים / / שיר על פרויקט הזקנה של יעל ישראל.
אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

שיר על פרויקט הזקנה של יעל ישראל.

אֲנַחְנוּ בְּצֶלֶם הַזְּמַן
——————–

וְיַעַן אֵלַי קוֹלִי:

אֲנִי רוֹאֶה אַיִן וְרִיק

וְהַנֶּפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת בְּעֵרָה

וְעוֹד אֲנִי מְפַכֶּה בַּחֲלוֹמוֹת דְּעוּכִים

אֶת תַּת הַכָּרָתִי הַמֵּת,

דְּמֻיּוֹת מְחוּקוֹת מִן הֶעָבָר פּוֹסְעוֹת לְצִדִּי

בְּגֶטוֹ הַזְּמַנִּים הַמְּרֻתָּק לִמְצִיאוּתִי הָרֵיקָה.

וְאַבְרִיקָהּ רָאִיתִי אֶת בַּת דּוֹדִי

שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ : "עוֹד מְעַט אָשׁוּב בַּחֹשֶׁךְ הַשָּׁחֹר לבן"

הָיִינוּ כִּמְעַט קַרְטוֹן בִּדְמוּת אָדַם

וְאֵין רוּחַ נוֹפַחַת בְּקִרְבֵּנוּ.

וְגַם אָבִי מֵעוֹלַם הָאֱמֶת

פּוֹסֵעַ בְּמִדְרֶכֶת יָמַי

בְּאוֹתָם צְבָעִים שֶׁל חֲלוֹם מְנֻכָּר

כִּי מְבֻתָּר נַפְשִׁי וְתַת הַכָּרָתִי נִרְדַּם

עַל עֶרֶשׂ חַיֵּי הַמְּחוּקִים.

אֵינִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם

לָמָּה הַשִּׁכְחָה כָּמוֹהָ כְּתֵל עָפָר לַזִּכָּרוֹן

לָמָּה בֶּאֱחֲזִי הָעִפָּרוֹן הַזֶּה

אֲנִי שׁוֹלֵט בּוֹ פִּתְאוֹם

וְהוּא נִפְרַד מִזַּכְרוּתִי?

אֲנַחְנוּ בְּצֶלֶם הַזְּמַן

מְהַלְּכִים בַּגֶּטָאוֹת הָאַיִן,

מִן הַפֶּרְסוֹנָה הַמֵּתָה שֶׁלִּי

חִיַּכְתִּי חִיּוּךְ מְעֻבְרָת..

אֵין פָּנִים לְמוֹתִי

וְאֵין מַסֵּכָה לְחָיֵי 

זהו שיר שמצאתי בין שירי.  ונראה לי מתאים לפרויקט במידה מסוימת

9 תגובות

  1. אמירה חזקה, אמירה.

    אולי קרטון-אדם הוא, אבל דבר חזון בפיו, מעבר לזמן.

    האם "תַּת הַכָּרָתִי" בכוונה בזכר?

  2. וְיַעַן אֵלַי קוֹלִי:

    אֲנִי רוֹאֶה אַיִן וְרִיק

    וְהַנֶּפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת בְּעֵרָה

    מהלך קסם השיר וכישוף ,

    באוזני רוחי שומעת אותך קוראת השיר בריתמוס ובהטעמה המיוחדים כל כך שלך

  3. יפה וחזק ועצוב, ומזכיר לי שוב את אימא שלי, גם אצלה "דְּמֻיּוֹת מְחוּקוֹת מִן הֶעָבָר פּוֹסְעוֹת לְצִדִּה

    בְּגֶטוֹ הַזְּמַנִּים הַמְּרֻתָּק לִמְצִיאוּתִה הָרֵיקָה."

  4. איריס קובליו

    אמירה, שיר נהדר. הבית האחרון צימרר אותי במיוחד.
    הייתי שמחה לו הגדלת מעט את הפונט. קשה לקרוא אותיות זעירות מנוקדות כשהרקע האדום של בלוגך צועק בעיניים..

  5. הנפש מבקשת בערה…
    אֵין פָּנִים לְמוֹתִי
    וְאֵין מַסֵּכָה לְחָיי.

    מפעים, אמירתי.
    אני יכול להתחיל לכתוב עכשיו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס