אֲנַחְנוּ בְּצֶלֶם הַזְּמַן
——————–
וְיַעַן אֵלַי קוֹלִי:
אֲנִי רוֹאֶה אַיִן וְרִיק
וְהַנֶּפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת בְּעֵרָה
וְעוֹד אֲנִי מְפַכֶּה בַּחֲלוֹמוֹת דְּעוּכִים
אֶת תַּת הַכָּרָתִי הַמֵּת,
דְּמֻיּוֹת מְחוּקוֹת מִן הֶעָבָר פּוֹסְעוֹת לְצִדִּי
בְּגֶטוֹ הַזְּמַנִּים הַמְּרֻתָּק לִמְצִיאוּתִי הָרֵיקָה.
וְאַבְרִיקָהּ רָאִיתִי אֶת בַּת דּוֹדִי
שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ : "עוֹד מְעַט אָשׁוּב בַּחֹשֶׁךְ הַשָּׁחֹר לבן"
הָיִינוּ כִּמְעַט קַרְטוֹן בִּדְמוּת אָדַם
וְאֵין רוּחַ נוֹפַחַת בְּקִרְבֵּנוּ.
וְגַם אָבִי מֵעוֹלַם הָאֱמֶת
פּוֹסֵעַ בְּמִדְרֶכֶת יָמַי
בְּאוֹתָם צְבָעִים שֶׁל חֲלוֹם מְנֻכָּר
כִּי מְבֻתָּר נַפְשִׁי וְתַת הַכָּרָתִי נִרְדַּם
עַל עֶרֶשׂ חַיֵּי הַמְּחוּקִים.
אֵינִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם
לָמָּה הַשִּׁכְחָה כָּמוֹהָ כְּתֵל עָפָר לַזִּכָּרוֹן
לָמָּה בֶּאֱחֲזִי הָעִפָּרוֹן הַזֶּה
אֲנִי שׁוֹלֵט בּוֹ פִּתְאוֹם
וְהוּא נִפְרַד מִזַּכְרוּתִי?
אֲנַחְנוּ בְּצֶלֶם הַזְּמַן
מְהַלְּכִים בַּגֶּטָאוֹת הָאַיִן,
מִן הַפֶּרְסוֹנָה הַמֵּתָה שֶׁלִּי
חִיַּכְתִּי חִיּוּךְ מְעֻבְרָת..
אֵין פָּנִים לְמוֹתִי
וְאֵין מַסֵּכָה לְחָיֵי
זהו שיר שמצאתי בין שירי. ונראה לי מתאים לפרויקט במידה מסוימת
אמירה חזקה, אמירה.
אולי קרטון-אדם הוא, אבל דבר חזון בפיו, מעבר לזמן.
האם "תַּת הַכָּרָתִי" בכוונה בזכר?
אמיר
זה נכתב ככה בלי מודעות
וְיַעַן אֵלַי קוֹלִי:
אֲנִי רוֹאֶה אַיִן וְרִיק
וְהַנֶּפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת בְּעֵרָה
מהלך קסם השיר וכישוף ,
באוזני רוחי שומעת אותך קוראת השיר בריתמוס ובהטעמה המיוחדים כל כך שלך
תודה ריקי
יפה וחזק ועצוב, ומזכיר לי שוב את אימא שלי, גם אצלה "דְּמֻיּוֹת מְחוּקוֹת מִן הֶעָבָר פּוֹסְעוֹת לְצִדִּה
בְּגֶטוֹ הַזְּמַנִּים הַמְּרֻתָּק לִמְצִיאוּתִה הָרֵיקָה."
יעלי
אני כל הזמן מקווה שאמך תשתפר ותשמח את לבך בכך
אמירה, שיר נהדר. הבית האחרון צימרר אותי במיוחד.
הייתי שמחה לו הגדלת מעט את הפונט. קשה לקרוא אותיות זעירות מנוקדות כשהרקע האדום של בלוגך צועק בעיניים..
שיר חזק על הזקנה המנהלת דיאלוג עם המתים ,עצוב ,והבית האחרון חזק במיוחד, אמירה
הנפש מבקשת בערה…
אֵין פָּנִים לְמוֹתִי
וְאֵין מַסֵּכָה לְחָיי.
מפעים, אמירתי.
אני יכול להתחיל לכתוב עכשיו.