הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אימי היתה חולה זמן רב, כולל שמונת השנים האחרונות בהן התקיימה ללא יכולת דיבור. פעמים רבות כל כך איבדנו אותה עד שאחותי ציפתה שכלל לא נבכה בלוויה אבל היא טעתה. באופן מפתיע השבעה השיבה לנו את אמא. העלנו והחלפנו זיכרונות שונות ומשותפות, הבטנו בתמונות מוכרות ומוטמנות, והקראנו מכתביה. עיקר המכתבים היא שלחה בעשרת השנים בהן היא ואבי חיו לבדם בדרום אפריקה, לאחר שהאחרונה שבבנות, הרי זאת אני, עלתה ארצה. העיון החוזר בחיבורים שלה לימד אותי דברים רבים ובראשם כמה חשוב לכתוב, הרי בכך היא שמרה עבורנו על קולה. אבל יש להניח שעצם כתיבה גם עזר לה, למשל, לעבד ולעבור את הבדידות שהשארנו לה כשעזבנו, כמו שהיא עוזרת לי עתה בעזיבתה. יש קשר דם בין דיו ודמעות.
צר לי על מות אמך ז"ל. קריאת מכתבים ועיון הפותח את ערוצי הזיכרון, מחזקים את הקשר בין הנעלם לקיים.
רות