בננות - בלוגים / / דע מאין באתה
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

דע מאין באתה

 

 

 

לאחרונה, הלכתי לשמוע שתי הרצאות כחלק מסדרה של הרצאות במסגרת תערוכת "טיפת חלב" אשר במוזיאון חצר הישוב הישן בירושלים (הנה הפרטים ואיתם הזמנה לערב עיון על לידה לפני קום המדינה). והנה, לתדהמתי ולגמרי במקרה, קיבלתי מבט היסטורי על שני הפוסטים האחרונים שלי. 

להזכירכם, האחד עסק במבצע כיבוד הורים בגן של הבן שלי והבאתי כאן את הישגי הילדים שבחרו ההורים (האמהות?) להבליט: "טל עזרה לאמא לנקות"; "טל עזרה לאמא לבשל"; "טל אכלה את כל האוכל שלה." בפוסט השני הבעתי את הפחד שלי לצאת לרחובות העיר עם תינוק בלי גרביים. 

באשר לשורשים ההיסטוריים: 

ההרצאה של ד"ר חיים גרוסמן עסקה בחשיבות של הניקיון בתקופה זו, הפעם בתל-אביב בשנות ה40. נראה כי הניקיון שימש כמעין ראי לאיכות החברה.


ההרצאה של ד"ר מיכל מן עסקה במערכת הבריאות הקיבוצית עד שנת 1948 ודרכה למדנו כי בימים ההם נחשב המשקל של היליד כראי להצלחת החברה כולה. בהתאם לכך, אפילו פרסמו ביומן הקיבוץ ובדפי המידע שחולקו לחברים את התפריט היומית של כל ילד וילד.


כמו-כן, למדנו על שיטות חיסון הילדים (חיסון טבעי): בשנות ה40, קיבלו המטפלות הוראות רפואיות להשכיב את הילדים ערומים לגמרי במשך שעות בחוץ בקור – אמבטיית שמש חורפי – וכן לתת להם מקלחת קרה יומית לאורך החורף. לקראת סוף העשור, התחילו להקל קצת – השכבה בעירום בחוץ רק מגיל 6 חדשים ומקלחת קרה רק פעם בשבוע. רק בשנות ה50, ולאחר שמתו כמה ילדים ממכת קור, נטשו את השיטה כולו.


אז זהו: דע מאין באת
, ולאן אתה הולך ….  ותוודאי שלתינוקך יהיו תמיד גרביים. 
 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר