הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
לאחרונה הלכתי לשמוע הרצאה במכון ון ליר בשם
The Protest Psychosis:
How Schizophrenia Became a Black Disease [1]
בהרצאה דיבר פרופסור לפסיכיאטריה ולתרבות, יונתן מֶצל, על ספרו בנושא ההיסטוריה של האשפוז בכפייה עקב "סכיזופרניה". בפרט, הוא תיאר את המהלך בו עבר מונח דיאגנוסטי זה מנשים לבנות "פסיביות למדי" בשנות ה1930, אל גברים שחורים צעירים "אגרסיביים במיוחד" בשנות ה1960, זאת אומרת, עם תחילת המהומות בארה"ב בעד זכויות אדם ונגד הגזענות. נראה כי החברה האמריקאית לא ידעה איך לעקל את הצעירים המודעים מבחינה פוליטית והכועסים האלה ובנסיבות אלה הפכה כליאתם בבתי חולים פסיכיאטריים למעין ברירת מחדל.
אחר-כך, בשלב השאלות, שאלה מישהי "מי תהיה הקבוצה הבאה בטור?" ופרופ' גבי מוצקין, מנהל המכון, הציע את "הנוער." הנימוק: "כי הם מפריעים להוריהם ומונעים מהם לבלות." אני לא חושבת שזה רק עניין של לבלות. זה גם להתקדם, להצליח, למצוא את עצמך, למצות את עצמך, להמציא את עצמך מחדש. אולי זה פשוט לישון. כלים? [2] בכל מקרה, מעבר לכך, הנבואה נשמעה לי נכונה עד צמרמורת.
כשחזרתי הביתה קראתי במקרה כתבה בעיתון על צעירה מקומית, בת 25, שעברה במפתיע אירוע פסיכוטי — מצב קיצוני של אובדן קשר עם המציאות ואשר עשוי להיות הסימן הראשון לסכיזופרניה. במקרה הזה, הודות לערנות של האם ושל הרופא המטפל, נמצא האשם עם תרופת הרזיה שנטלה המטופלת, והדבר מפחיד בפני עצמו. [3]
אולם מה שעניין אותי הפעם היה האמרה בכתבה לפיה "האירוע הפסיכוטי הראשון אצל חולי סכיזופרניה, קורה לרוב בגיל העשרה או בשנות ה-20 המוקדמות." ואילו אני זוכרת בפירוש שכשאני למדתי על הנושא לפני שנים רבות, דיברו על שנות ה30 כשנים השכיחים לפרוץ המחלה. הנה, אם כן, סימן ראשון שאכן הנוער מתחילים לעלות על המוקד.
ביומיים שלאחר מכן נתקלתי בעוד שני סימנים לכך: ראשית, באיזה כתב-עת אקדמי, נתקלתי בידיעה על פרס כספי שקיבלה סופרת אחת לצורך כתיבת ספר אודות בני נוער ומבוגרים צעירים הנמצאים בשלבים המוקדמים של מחלת הסכיזופרניה [4]. שנית, קיבלתי פרסומת במייל על ספר שכבר פורסם בנושא [5].
והנה, בשני המקרים נשאו המחברות בשמות עבריות דווקא. מכאן השאלה הבלתי נמנעת הבאה: הייתכן שבראש התנועה הזאת לתיוג בני נוער מפריעים כסכיזופרנים, עם כל הכליאות והתרופות הכרוכות בכך, עומדים ישראליים?
כאמור, ההיתקלות בשמות הישראליים היתה מקרית ויכול להיות שהיא לא אומרת דבר, מה גם שמדובר כנראה בדיירי ארה"ב.
ובכל זאת,
אם ישראלים וישראליות אכן מובילים בתנועה להרחבת הסכיזופרניה על בני נוער, אז הדבר מטריד במיוחד, וזאת לאור הלחץ החברתי המקומי הסוחף והכובש ללדת ילדים מלכתחילה (לראיה, מידת השימוש בטיפולי פוריות שהיא בערך פי ארבע ממדינות מתועשות אחרות). זאת אומרת, מצד אחד, רצון עז ללדת ילדים; ומצד שני, העדר רצון עז/כוח לגדל אותם?
הפניות:
[1] http://www.amazon.com/Protest-Psychosis-Schizophrenia-Became-Disease/dp/0807085928 by
Jonathan M. Metzl MD, PhD,
http://www.facebook.com/event.php?eid=146865972037513&ref=mf
[2] לעניין זה ראו הפוסט הנוגע של יעל ישראל בנושא:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=19477#post19477
[3] http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1211080.html
[4] רחל אביב
http://magazine.columbia.edu/newsmakers/Winter%202010-11#Film%20noirs
[5] רחל גור
מרתק. העלית שאלות סןפר מעניינות.
תהיות חכמות אומי