הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כאשר אני גדלתי התייחסו הורי אל ההליכה לבית ספר כדבר מעין קדוש. אסור היה לנו להפסיד יום לימודים סתם. אפילו אם נקבע לנו טור לרופא שיניים למשל אימי הייתה לוקחת אותנו לבית הספר בבוקר, אוספת אותנו לרופא בהמשך ואחר-כך מחזירה אותנו לשם כדי לגמור את היום. אני קצת סטיתי מהדרך האמורה. מדי פעם אני מזהה אצל אחד מילדי נקודת משבר ואז אני מציעה להם להישאר בבית ליום אחד עם אמא. האמריקאיים מכנים אותו a mental health day, דהיינו, יום בריאות הנפש. אך למעשה, הביטוי הזה קצת מטעה. הוא מגדיר את היום רק מבחינתו של הילד.
טוב מאוד!
גם אנחנו נהגנו כך, ואמרנו:
"יום כיף בבית" עוד לא מנע מאף אחד את קבלת הפרופסורה!
את גדולה. אין מה לומר.
ברור שעד מרדנית
להתראות טובה
🙂 ובאמת, האם בריאות נפש של הילד/ה אינם באים על חשבון בריאות הנפש של ההורה – לגבי אותו יום זאת אומרת, רק לגבי אותו יום….
גם אני עשיתי את זה, לעיתים רחוקות אמנם, אבל בהחלט מזדהה.
גם לאימי היה את הקטע המעיק הזה. אפילו לשעתיים בסוף היום הייתי הולכת.
משום מה אחותי קיבלה יחס שונה וילדי ..לפעמים נראה לי שביתי הבכורה קצת מגזימה עם זה.
הי אומי, גם אמי הקפידה שלא נחסיר יום יש אקמול, או אז היה זה כדור א.פ.צ. גם אני איפשרתי להשאר בבית גם בלי חום, וגם לקחתי יום חופש להיות עם הילד/ ה שלי כדי לשמור על בריאות הנפש שלו, /ה בהחלט כך ראיתי את זה, ילד נימצא בלחץ מתמיד מספר שבועות חייב מנוחה לנפש, שקט, כדי להתאפס, כנ"ל גם אנחנו, הילדים שלי דיברו על זה כשבגרו והודו לי שהבנתי ולא עשיתי מזה ענין, ותאמינו לי כמה ימי חיסורים בשנה רק מועילים לכולם.
הבנים שלי יכלו לבחור להם שלושה ימים בכל שליש שבהם הם בוחרים להשאר בבית – בתפזרות, כמובן, לא הכל בבת אחת
וזה עבד נהדר
חשבתי אז שדווקא כשאתה ילד לא צריך להתחפש לחולה כדי לקחת חופשה
ואני זוכרת שהיה נורא כיף לראות את החיוך המשוחרר והקצת ממזרי שבו הם היו מכריזים – אמא, היום אני לוקח יום!
זאת מסורת שאני די בטוחה שיעבירו הלאה…
גם אני עשיתי זאת עם ילדי. הייתי מחליטה שבזמן שהם יבלו איתי הם ירויחו יותר מאשר בביה"ס. זהו יום בריאות הנפש לא רק לילדים אלא גפ לאמהות.
מסכימה עם כל מילה. לפעמים צריך לצאת מכלובי המשמעת שלנו.