"וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם." (במדבר י', לא)
היום נופלת האזכרה הרביעית של אבי זיכרונו לברכה. הוא נפטר בפרשת יתרו ובזמנו, מצאנו משמעויות מפתיעות לצורך העניין. לדוגמא, גם אבי היה "אבו אל בנאת" ועל יתרו נאמר שנכדיו היו פונים אליו בתור "אבא" ואצלנו הנכדים קראו לאבא שלי Daddy.
עברו ימים והתיישבתי פעם ללמוד תורה עם אחד הבנים – בעצם, הם מלמדים אותי, בורה שכמותי – וכך הכרתי את שיחת הפרידה שבין משה וחותנו. משה מפציר בו לא לעזוב: "והיית לנו לעיניים."
הביטוי נגע בי במרכז לבי. בכל פעם שאני מבקשת לפנות אל אבי לשאול עצתו רק על-מנת לגלות שוב שהוא איננו, אני חווה את האבדן מחדש, של עיני, אם בדמעות.
אני מתנחמת במחשבה שבין כה וכה היה בוודאי מסרב לגלות בפני את דעתו אלא מכריח אותי להתמודד עם המציאות שלי, לבדי, באופן שלי, מנקודת מבטי.
לא ברור, בסוף הפרשה, אם יתרו אכן עוזב ואם לאו. אני מנסה לחשוב שגם אבא לא הסתלק לחלוטין אלא מלווה אותי מעומק עיניי. "וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ" (י:לב).
Looking back, it's so bizarre
It runs in the family
All the things we are
On the back seat of the car
With Joseph and Emily
We only see so far
And we all have our daddy's eyes
("Running In The Family", Level 42 http://www.azlyrics.com/lyrics/level42/runninginthefamily.html)
Here is the (best) original version: