מייל אחרון מטעם ראש המשלחת לפני ההמראה לישראל: "נפרדנו מהמלון… וממנהל הפסטיבל שאמר לילדים שהיו שגרירים מדהימים של מדינתם והרבה זמן לא זוכר כזו תזמורות מרגשת, מקצועית ושמחה. ואשכרה איש קשוח במיוחד שמנהל פסטיבלים ענקיים חייך והתרגש." ועם כל זה, עם מדלית הזהב שקיבלה התזמורת, ועם הידיעה שמעתה תהיה תמונה שכוללת בני תלויה בלובי של קרנגי הול, אני חייבת ...

    הם ניצחו!!! איזה כיף!!! אני עוברת חזרה על המיילים ששלחה ראש המשלחת במשך השבוע. ראו למשל, "בצהריים הייתה כיתת אמן עם המנהל האמנותי של הפסטיבל שפשוט לא הפסיק להחמיא ולהתרגש מהתזמורת: 'אתם הישראלים יש לכם משהו שלאף אחד אין… לב ונשמה. הרבה זמן לא ניצחתי על תזמורת כזו. אתם גורמים לי לצמרמורת ומחר פשוט תפילו את כולם…. ' ...

   לאחרונה עברתי על כל מיני מסמכים ישנים. ביניהם היו בקשות לקבלת ויזה, עבור סבי, סבתי, דודתי ואבי, שהיה אז כמעט בן שש-עשרה. הבקשות נכתבו בצרפתית ואני לא ממש מדברת צרפתית אבל לא קשה להבחין בין השורות בפאניקה שאחזה בהם אז, באירופה, 1940. בסוף הם הצליחו לקבל היתר להפליג למקום רחוק מאד משם, דרום אפריקה. היום, בני, אף הוא כמעט ...

  קראתי את הראיון עם הש' דליה דורנר. http://www.themarker.com/career/women/1.2257159   כמובן שחצי מהרעיון עוסק באימהות שלה וכמובן שזה מעצבן כי אם הרעיון היה עם גבר באותו מעמד, אז מקסימום היתה שאלה אחת בעניין והוא היה עונה לה שלא הייתי אבא מספיק נוכח וכולם היו תורמים אנחה וחיוך אמפתי ועוברים הלאה, לדברים החשובים באמת כביכול. הייתי רוצה לראות ראיון מעמיק בנושא ...

    פעם קיבלתי דיווח מן המורה הפרטית דאז של אחד הילדים. נאמר שאמנם הילד נוטה "לרקוד" מסביב לחדר בזמן השיעור אבל כנראה שזה עוזר לו להתרכז ובסך הכל יש התקדמות יפה. נשמע לכם כמו היפר-אקטיביות? כעת תקשיבו לצדו של התלמיד. זה סיפר שהמורה לא ממש מקפידה על היגיינת הפה ולעתים קרובות נמצאים שרידי אוכל בין השיניים שלה "ולכן אני ...

        אמא: שלום חמוד, איך היה בגן? בן ארבע: בסדר. אמא: עשיתם סדר ט"ו בשבט? בן ארבע: כן. אמא: מה אכלת? בן ארבע: אכלתי שוקולד על מקל. אמא: באמת? (בנימה צינית מופגנת) זה מאד מתאים לט"ו בשבט! בן ארבע: אל תדאגי אמא, לא אכלתי את המקל.        

          עשינו את זה, מסיבת היומולדת. הזמנו את כל ילדי כיתה ב' והם באו ועוד באו! כשההורים הגיעו לאסוף אותם, הם נטו לשאול אותנו אם אנחנו עוד בחיים. שאלה במקום. אוי, התחושה הזאת של חוסר אונים כשאת רואה שאוטוטו נגמרת לכם הפעילות שתכננתם ורק רבע שעה משעתיים עבר. וזה לא שהם לא שיתפו פעולה או משהו. ...

        אנחנו הורים גרועים, גרועים עד מאד, אפילו אפיקורסיים בסטנדרטים של החברה הישראלית על יחסה אל ימי הולדת בתור קודש קודשים. בדור הבא יש להניח שכבר ייקבעו כללי הלכה ברורים בנושא, כמה בלונים צריך ומאיזה צבע, היחס הנכון לזר הפרחים ועוד. בינתיים, נאלצנו להתמודד עם ההפצרות החוזרות של ילד בן שמונה שטרם ערכנו לו מסיבה עם החברים ...

שלא מרצוני החופשי, ליוויתי את בני אוטוטו בן שמונה לשירותים. הילד חולה על מלחמת הכוכבים ולאחר שתיאר ארוכות אחת מעלילות המשנה בסרט מספר משהו, הוא אמר לי שהוא חולם לבנות רובוט יום אחד והאם אני חושבת שזה אפשרי? כן, למה לא, עניתי לו, תצטרך לעבוד קשה בבית ספר ואחר-כך באוניברסיטה ויש להניח שתוכל ביום מן הימים לבנות רובוט ומה תרצה ...

  בדרך הביתה מן הגן שאל אותי הבן ארבע: "Imma, doo woofs eed grammas?" עוד נאלץ החמוד לחזור על המשפט כשבע פעמים עד שהצלחתי להבין את השאלה – האם זאבים אוכלים סבתות? נו, באמת, איך אני אמורה לענות על שאלה כזאת? כן, אבל הם מעדיפים ילדים קטנים? ולעצם העניין, ממבט של הורה, אני חייבת לומר שלא אחת נוצר אצלי הרושם ...