סיפור אהבה בשלושה פרקים

סיפור אהבה בשלושה פרקים סיפור אהבה בשלושה פרקים הוא מחזה מאוד אהוב עלי ובעיקר חשוב בעיני. 
ראיתי אותו כמה וכמה פעמים ובכל פעם התרגשתי מחדש. במקורו המחזה נכתב בסוף שנות השבעים כשלושה מחזות קצרים שהוצגו בנפרד. 
באחד מביקורי בניו יורק המליצו לי ללכת לראות את המחזה שהוצג בתיאטרון " לה מאמא" בווילג'. חמישים דקות של רכבת הרים מטלטלת.
 הרווי פיירשטיין כתב ביים ושיחק את התפקיד הראשי, ונראה שהדמות בנויה על אישיותו. שחקן טוב שידע לנצל את המניירות הפרטיות שלו ולהפוך אותן לאמנות. 
שנתיים שלוש אחרי עלו שלושת המחזות הקצרים כשהם מעובדים למחזה אחד. שוב הרווי פיירשטיין שיחק את מה שנראה את עצמו, וזה היה נפלא ומרגש. אחרישנה שוב בבררודוי עם צוות מחליפים ועדיין נפלא.
חשיבותו של המחזה הייתה בזה שהעלה באחת הפעמים הראשונות גיבורים הומוסקסואליים בתאטרון מהזרם המרכזי בברודווי. לא בצורה פרודית, לא מתחנפת. מחזה שעסק בהוויה וחיים שקהל שגם אם איננו הומוסקסואלי היה יכול להתחבר את הבעייתיות שהמחזה הציג. 
שנה אחרי הייתי בלונדון ושם שחקן מופלא בשם אנתוני שיר שיחק את התפקיד. 
לימים הוצג המחזה בארץ. תיאטרון בית ליסין יעקוב אגמון, אז מנהל התאטרון, העיז והעלה את המחזה בלב הממסד ההסתדרותי התל אביבי. 
נתן דטנר, שחקן צעיר אז, שיחק והתמודד היטב עם התפקיד הקשה הזה. תפקיד שדורש לא רק לעבור מערבולת רגשות אלא לשחק את ארנולד, הפטפטן הבלתי נלאה, שיורה מלים במהירות של רכבת אקספרס. טינני זוכר את כל המשתתפים, אך מרים גבריאלי הייתה האמא. אלי דנקר ( האבא של) היה אד.
אחרון חביב, הסרט שנעשה בעקבות המחזה. הרווי פיירשטיין חזר לביים ולשחק את התפקיד הראשי. 
באנגלית שמו של המחזה הוא Torch Song Trilogy "טורצ' סונג" הוא מונח שבו נקראו שירי האהבה הנכזבת והלב השבור. שירים שהקהילה ההומוסקסואלית אימצה אל ליבה והזדהתה אתם. ג'ודי גרלנד הייתה מלכת שירי הלבבות השבורים. 
אחת הקומיקאיות הטובות כתבה פרודיה על השירים מהסוג הזה : כשהיית אתי, 
הייתי עצובה ואומללה. 
מאז שעזבת הכול בסדר ואני מאושרת.
 חזור ועשה אותי שוב אומללה לתמיד. 
למחזה שלוש מערכות וכל אחת מהן נושאת שם הנותן הצצה למתרחש. " סופר מאצ'ו" "פוגה בחדר הילדים" ו "זכות קדימה לאלמנות וילדים" בלב שלושת מערכות המחזה עומד ארנולד, שכמעט איננו יורד מהבמה. יהודי נאורוטי היסטרי נשי ופטפטן, המסתיר מתחת למלים את כל החרדות שלו. את הניסיון למדוד את החיבה והאהבה שהוא יכול לקבל מהסביבה למרות פטפוטיו. הוא מתפרנס מהופעות כדראג קווין. 
במערכה הראשונה אנו פוגשים אותו במועדון, הוא שוטח את עיקרי חלומו, לפגוש גבר מאצ'ו שיאהב אותו. הגבר המופיע הוא אד. גבר גברי, מורה בבית ספר. לא הטיפוס המסתובב במועדונים. הם מתאהבים. אלא שאד שאיננו מעז לחיות את ההומוסקסואליות שלו בצורה פתוחה מתחתן עם אישה ושובר את לבו של ארנולד. הם נפרדים. 
במערכה השנייה נכנס לחייו של ארנולד אלאן, נער צעיר מאוד, דוגמן יפה תואר. לורן, אשתו של אד, המנסה להיות פתוחה ומקבלת מזמינה את ארנולד ואלאן לסוף שבוע.
הפוגה שבשם המחזה הם ארבעת הקולות המשתזרים זה בזה לאורך המערכה. 
במפגש מרובע קורים כמה פיצוצים בלתי נמנעים. אך גם נחמה גדולה לארנולד. 
במערכה השלישית אלאן נעלם. אד מתארח שוב בדירתו של ארנולד. הוא בתהליכי פירוד מאשתו. דמות חדשה הנמצאת בבית הוא דייויד. נער צעיר בן חמש עשרה. ארנולד נמצא בתהליכי אימוץ שלו.
 יש להסביר שכבר בסוף שנות השבעים נעשה ניסיון בניו יורק לתת לזוגות הומוסקסואליים לאמץ נער בעייתי שכבר גילה נטיות הומוסקסואליות, כדי לשמש לו בנוסף לבית ומחסה דוגמה לחיים הומוסקסואליים טובים. 
לתוך השלישיה העליזה הזו מגיעה לביקור " האימא" אידה וויינברג. סוג של תמונת מראה של ארנולד בהבדלים הנדרשים. 
אישה יהודיה פטפטנית, שיפוטית שיש לה מה להגיד על כל דבר. המפגש ביניהם גורם לכמה סצנות מצחיקות מאוד, אך מגלה גם שאלאן, הנער היפה, נרצח בידי כנופיית רחוב בגלל שהוא הומו. 
וכאן מתחיל וויכוח חסר תוחלת מה ההבדל בין צער האבלות שלה על מות בעלה וצער האבלות שלו על מותו של ה"צצקע" 
המחזה מכיל סצנות מצחיקות מאוד אך שוברות לב במה שמתרחש מתחת להתרחשות ולמלים המתעופפות.
 את ההצגה היטיב לביים אלון אופיר בתנאים המעטים שהועמדו לרשותו. הוא שולט היטב בקצב ומוציא מכל שחקניו משחק טוב מאוד. יחיאל אורגל, שאני זוכר את ימיו הגדולים כתאורן בתאטרון חיפה בימיו המפוארים של מילוא הקים כאן תפאורה מינימליסטית, קוליסות שחורות, בר, מיטה. זהו, וזה משרת היטב את ההצגה הזו שנעשתה ללא תנאים. 
אלון אופיר לא רק ביים את ההצגה, הוא גם משחק את תפקידו של ארנולד. הוא מצליח לירות את השורות שלו בקצב מדהיר, להעביר את המטחנה הרגשית, של עצמו ומזה גם בהקרנה אל הקהל שיכול להזדהות בקלות. הוא מוכיח עד כמה הוא רבגוני. ואם התפקיד התובעני הזה איננו מספיק אלון מוכיח שהוא יכול גם להעביר שיר. הוא שר היטב שניים שלושה מאותם שירי קווץ'. הוא ראוי להערכה גדולה על התפקיד הזה. 
אושרי סהר משחק את אד. למעשה התפקיד הנוסף היחידי שמלווה את ארנולד לכל אורך המחזה ונמצא בכל שלושת החלקים. סהר משכנע מאוד בתפקיד שהיום מכנים אותו " סטרייט אקטינג" הוא אמין בתהייה שלו של חיים בין לבין והשינוי שחל בו והשלמתו עם חייו. תפקיד לא פשוט מול ארנולד שאושרי יוצא ממנו בכבוד. 
את אלאן הדוגמן משחק גיל וייס. לגיל תפקיד קצת כפוי טובה. רוב הזמן כל מה שהוא צריך זה להיות יפה, אך לא רק. גם הוא עובר מיני "הרפתקאות" וגיל משחק היטב את הילד הפתיין את הגבר האוהב. 

אביהו תדהר משחק בחן גדול את דייויד. הנער הצעיר מאוד העומד להיות מאומץ על ידי ארנולד. ילד פגיע שבא מחיים הרוסים ומצליח בעזרת ההומור שלו להשתלב בתוך הזוג המתלבט ביחסיו, להיות פוק בחלום הזה ולהסדיר דברים. להסדיר גם אחרי התנגשות בלתי נמנעת עם גברת ווינברג. 
את לורן, אשתו של אד משחקת סיוון קרצ'נר. תפקיד לא גדול אך משמעותי. היא משכנעת כאישה המנסה להתמודד עם פתיחות לכאורה אל בעלה הדומיני. אל האקס המיתולוגי שלו. 
וכאן מגיע ציר אחר של המחזה, כוח נגדי לארנולד. 
דינה דורון משחקת את האימא שבאה לביקור בעצמת רגש וחוש הומור. מזמן לא ראיתי אותה בתפקיד כל כך טוב.
 דינה דורון היא סוג של " טסט קייס" בתיאטרון שלנו אפשר לנסות לבחון אתה תהליכים שקרו כאן לכמה שחקניות. היא התחילה את דרכה באמריקה כששיחקה מול קתרין הפבורן בשני תפקידים שיקספיריים. מיכאל אוהד הישראלי שעבד איזה זמן בתחנת רדיו חשובה בניו יורק עיבד לתסכית את הספר שזה עתה יצא לשוק " יומנה של אנה פרנק" דינה דורון שיחקה את אנה. ולמעשה היא השחקנית הראשונה בעולם ששיחקה את הדמות. אחר כך נכנסה לתפקיד גם בהצגה בברודווי כמחליפה של סוזן שטרסברג ( אם זכרוני אינו בוגד בי) 
כשחזרה לארץ התקבלה לתיאטרון הקאמרי בו שיחקה תפקיד ראשי במחזה " הערב אימפרוביזציה" של פירנדלו. זה אחד המקרים הבודדים ואולי הראשון שאני זוכר שבו קהל קם על רגליו ומחא כף באמצע הצגה לשחקנית, אחרי מונולוג מאוד מרשים. אחר כך עברה להבימה. שם שיחקה מול רובינא ב"העצים מתים זקופים". הייתה ג'יג'י חמודה להפליא ואז "אירמה לה דוס" ( מול אריק אינשטיין) מחזמר בו הוכיחה שהיא לא רק שחקנית טובה, אלא שהיא גם זמרת ורקדנית. ואז אחרי כמה הצגות היא עזבה את ההצגה. אינני יודע אם בשל הריון או סיבה אישית אחרת. 
כשנתיים לא הייתה על הבמה וכשחזרה קרה לה משהו לא טוב שקרה לכמה מטובות השחקניות שלנו (( בלי למנות שמות)) שאחרי הפסקה כבתה בהן איזו התלהבות. הלהבה הפנימית ירדה.
 היא הוסיפה לשחק די הרבה. לצערי לא ראיתי אותה בחיפה ובבאר שבע, אך תפקידים טובים של ממש כבר לא עשתה. 
והנה כאן, רק נתנה לה ההזדמנות והיא תוקעת את שיניה בבשר הזה שהתפקיד נותן לה. היא חוזרת להיות שחקנית, כמו ששחקנית צריכה להיות. 
ההצגה לא רק מהנה מאוד, היא מרגשת. הקהל צוחק, והרגישים גם מזילים דמעה. ההצגה מוצגת במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב. והיא תוצג רק בשבוע הזה שש או שבכ הצגות באולם קטן. כדאי להתאמץ ולהגיע לראות. .