קראתי ראיתי סוקר תרבות
את שני ספריו הקודמים של קו " בית השינה" ו "מועדון האידיוטים" אהבתי, לכן שמחתי שכעת תורגם עוד ספר שלו.
הייתי צריך לקרוא כמה מן העמודים הראשונים כדי להשתחרר מההרגשה שכבר קראתי את הספר הזה בעבר. לא, לא קראתי אותו. אך סגננו של קו כל כך ברור עד שלרגע הספר נראה לי מוכר. קו כותב ביד קלה. הוא בוודאי עובד על זה קשה. כתיבתו, קצת צינית סרקסטית גורמת לכך שגם הדברים הכואבים נראים קלילים בהתחלה. צריך להיכנס לצורה כדי להגיע אל הכאב שקו מדבר עליו.
גיבורו של הספר, מקסוול סים מספר את סיפורו בגוף ראשון. מה יהיה סופו של מקסוול אנו יודעים מן ההתחלה. עוד לפני שהתחיל הספר עצמו. בעמוד קודם לכן מופיע קטע האומר שבלילה קר נמצא מר סים עירום במכוניתו ולידו שני בקבוקי ויסקי. הוא סבל מהיפוטרמיה והובהל במסוק לבית חולים. בינתיים שוחרר.
אבל הספר מתחיל קודם לכן במקום אחר. מר סים, או סים בקיצור, יושב במסעדה בסידני אוסטרליה ומסתכל באימא ובת סיניות המשחקות קלפים. הקשר ביניהן, האינטימיות, מעלה בו תחושות ושאלות לגבי עצמו.
קשרי הידידות שלו שנותקו עם השנים כי נראו לו מיותרות. אפילו אביו, אותו בא לבקר, סירב לצאת אתו למסעדה בערב האחרון שלו באוסטרליה, לפני שיחזור מחר לאנגליה.
מול שתי הסיניות הצחקניות שנראו שמחות לשבת יחד, הרגיש שהוא בודד כפי שלא הרגיש אף פעם קודם.
סים היה סוכן נוסע של חברת צעצועים שעייף כבר משיטוטיו בארץ. דרך מכר הצליח לסדר לעצמו תפקיד של מנהל מחלקת צעצועים בכל בו. הוא השתקע.
בקפטריה של הכלבו הכיר את קרוליין והתאהב בה. התאהבות וקשר שנמשכו חמש עשרה שנה. שנים בהם הפכה ההתאהבות לחוסר תקשורת מוחלטת.
חצי שנה כבר לא דיבר עם איש. בבית הוא כל הזמן במיטה, מול הטלוויזיה או מול המחשב.
שבעים חברים בפייסבוק שאיננו מכיר איש מהם להם הוא שולח סטאטוסים צוהלים, אך שום מגע פנים אל פנים.
כעת הוא בטיסה מאוסטרליה לאנגליה . לידו יושב איש עסקים שמן. סים מחליט להתלבש עליו ולדבר אתו.
האיש מגיב בהתחלה בחוסר עניין לפתח שיחה ואחר כך ישתתק. הוא לא יוכל להתעלם שלוש עשרה שעות של טיסה. סים ממשיך לדבר. מספר לו על נעוריו. האיש השמן איננו מגיב. סים ממשיך לדבר עד שאחת הדיילות שמה לב שהוא מת מתישהו. מזלו של סים.
כעת הוא בלחץ ודיכאון ולפניו עוד שתיים עשרה שעות טיסה מסינגפור ללונדון.
בסינגפור, במעבר בין הטיסות הכיר את פופי, נערה מוזרה במקצת. היא מקשיבה לו ומתעניינת, והוא צריך להודות בפניה שלמעשה כבר אין לו עבודה בלונדון.
כשהוא מגיע ללונדון, הוא מתיישב לנוח בפארק לא רחוק מהבית. מרחוק מתקרב בחור. סים כבר מתחיל לפנטז את השיחה שעשויה להתפתח ביניהם. הבחור אכן ניגש, תן לי את הטלפון הוא אומר, ונמלט מהמקום. מקס סים נשאר בלי הטלפון, אך מה שגרוע באמת, בלי המספר של פופי.
לרגע הזכיר לי הספר את הסרט " החיים המתוקים" של פליני גם שם הגיבור מחפש בנואשות מגע אנושי בתוך המסיבות המסתירות את הכאב. כאן הכתיבה מסתירה. ובאסוציאציה עוד יותר רחוקה את המחזה " סיפור גן חיות" של אלבי שבו בחור צעיר נואש מנסה לדבר עם גבר מבוגר היושב וקורא עיתון בפארק. שם זה ממש לא מצחיק.
הוא מקווה שבבית יהיו כמה סימני חיים. בטלפון יש לו חמש הודעות, מהם שלוש להזכיר לו תור אצל רופא שיניים.
הוא מקווה שבדואר האלקטרוני שלו תהיינה הודעות, סימן למישהו שחיפש אותו. ואכן יש שם מאה שלושים ושבע הודעות.
– האון הגברי שלך קורס, נסה את הגלולה הכחולה.
– הכלי האדיר במכנסיך יעמוד בכל הלחצים.
– כשיש לך כלי גדול העולם נראה לך קטן.
מאה שלושים ושבע כאלה הודעות.
עוד ניסיון אחד, מביש בהחלט אך בלתי נשלט, להיכנס לאתר שבו קרוליין מתכתבת עם אמהות צעירות בענייני ילדים ועניינים אישיים. לא רק שהוא עוקב אחריה, הוא המציא דמות אישה והוא מתכתב איתה.
עוד אחד מאותם קשרים שהחיים המודרניים והטכניקה מאפשרים להסתתר אחריה מבלי להתגלות. בלי שום מפגש פנים אל פנים.
עד כאן כבר עמדנו על טיבו של סים. מיהו ומהם חייו. כעת, כשאנו כבר מכירים את סים, כבר אי אפשר להתייחס בבדיחות דעת למה שקורה אתו. גם הכתיבה משתנה בהתאם.
הנסיבות שולחות אותו למסע לקצה הרחוק של אנגליה. נסיעה בת כמה ימים. מכונית משוכללת עם ג'י.פי.אס. הקול היחיד שהוא שומע הוא קולה של האישה הבוקע מהמכשיר ומפנה אותו לכיוון הנסיעה.
הוא נהנה לשמוע אותה ולכן לעתים לא נשמע לה ומבלבל אותה, ולעתים מנהל איתה שיחות.
בספרי נסיעה וחניכה הגיבורים לרוב צעירים מסים בן הארבעים ושמונה.
כאן, הגבר העומד להכנס לחצי השני של חייו מגלה עוד ועוד פרטים ועובדות על עברו.
אנשים הקשורים לעברו אותם הוא פוגש בדרך, מספרים לו סיפורים שלא הכיר. פרטים שהביאו אותו למקום הבדידות בו הוא נמצא. מועקת הקיום שלו הולכת ומתעבה על כתפיו .
בטיפול פסיכולוגי בדרך כלל גילויים כאלה מצטברים לחלק מן העזרה והשינוי שהטיפול גורם. גילוי, הבנה והשלמה. אצל מקס התהליך היה שונה. הוא לא היה בטיפול, העובדות נפלו עליו כשלא היה מוכן לקראתן ולא היה מסוגל לעבד אותן.
אנו יודעים הרי מן ההתחלה שבסופו של דבר מצאו אותו חסר הכרה, עירום וקפוא במכוניתו.
עד כאן הכול זורם בשטף רגיל, ברור ומחוור. אלא שאז מגיעים עוד עשרה דפים המעמידים את כל הספר על ראשו, ומגלה ששום דבר ממה שהקורא חשב שהוא מבין, שהסיפור נהיר לו, כלל איננו כזה.
המהפך בספר משנה את כל נקודות ההסתכלות. של מר סים ושל הקורא.
ושוב יונתן קו הצליח לכתוב ספר לוקח לב עם הפתעה גדולה. אני אוהב ספרים כאלה.