טיפת שלג א.ד.מילר

טיפת שלג הוא סלנג מוסקבאי המתכוון לגופות הצצות מתחת לשלג בתחילת האביב. חלקם הומלסים שקפאו למוות בקור, אחרות הן גופות נרצחים שהועלמו בשלג. 
ואכן, המפגש הראשון שלנו עם ניק, עורך דין אנגלי החי במוסקבה מתרחש כשבדרכו צצה לה גופה שכזו. 
מיד אפשר לעמוד על יכולת הכתיבה של מילר. סופרים רבים היו מזכירים את הריח הנורא. מילר מרחיב. " זה היה ריח המקדם את פניך כשאתה חוזר הביתה ומגלה ששכחת להשליך את הזבל לפני יציאתך לחופשה. ריקבון עשיר ועם זאת חומצתי, חזק מספיק בכדי לכסות על הניחוחות הקיציים הרגילים של בירה ומהפכה" כמעט שאפשר לחוש בריח מבין למלים. 
לאן יוליך אותנו ספר המתחיל עם גופה. לא כדאי לפתח יותר מדי ציפיות לכיוון מתח בספר הזה. המתח כאן איננו תלוי בגופות וביריות. הגופה ומסתריה ייכנסו לספר מאוחר יותר. 
ניק כבר איננו במוסקבה. את הסיפור הוא מספר כווידוי לידידתו בלונדון. האם וידוי? רצון למרק פשע? למה ארוסתו החדשה צריכה לדעת. 
הוא מתיישב לכתוב לה את הסיפור, ומרגע זה אנו יוצאים לטיול במוסקבה. תחנות הרכבת התחתית, הכיכרות. רוסיה של סוף המאה העשרים. היוצאת מהתקופה הסובייטית קומוניסטית מורת שחיתות אחת ומתחילה להרקיב ולהשחת בצורה חדשה.
 ניק, עורך דין אנגלי עובד במוסקבה. את מאשה ואחותה הוא פגש בתחנת פושקינסקאיה. היא לבשה ג'ינס צמודים, מגפיים עד הברכיים חולצה לבנה ומעיל סתיו שנראה כשארית מימי ברז'נייב. קל לאפיין נשים לפי לבושן במוסקבה. אלו ממשפחות המתעשרים הלובשות מותגים מקוריים, אלו שהן במצב סביר לובשות חיקויים והעניים לובשים בגדים חסרי צורה. 
ספטמבר במוסקבה. סוף הקיץ. הקיץ של הסבתות כמו שמכנים את ימי הקיץ האחרונים. נשים עדיין לובשות לבוש מזערי. מאשה ואחותה קטיה דיברו אנגלית, לא נכונה, אבל אנגלית, הוא עונה ברוסית. 
אוליגרכים חדשים נהגו במרצדסים ב.מ.וו והאמרים, אך אפשר היה לראות עדיין מכוניות ז'יגולי רוסיות ישנות, חסרות צורה. בבניין שגר בו הדלתות החיצוניות היו עשויות פלדה חסינות גרזנים אך מרופדות עור, מוסקבה האמידה נראתה כאילו גרה במחלקה פתוחה בבית חולים לחולי נפש. 
התיאורים נראים כל כך מדויקים עד שאפשר לחוש ברוחה של מוסקבה החדשה. 
היו לו נשים, ואחת אפילו עברה לגור אתו. הוא שם לב שהיא מחביאה בגדים תחתונים שלה במגרות, פתקאות קטנות על מראות. כמו כלבות, היא מסמנת טריטוריה, אומר לו חבר, אם תיכנס עוד אישה לדירה היא תקרא את הסימנים שיש כאן כבר אישה קודמת. 
במוסקבה כבר היה צריך להיזהר בהיכרויות חדשות, גם בגלל האיידס וגם בגלל נשים ששיכרו גברים במועדונים ונעלמו עם הארנק. 
מוסקבה שונה לחלוטין מזו שהכרנו מספרות מוקדמת יותר. ניק שלא היה לו קשר קבוע מימיו, גם לא בלונדון מרגיש שהוא מתאהב במאשה, למרות שהחליפו רק כמה משפטים ברחוב. לראשונה חש שהוא רוצה מישהי באמת. 
היא השאירה לו את מספר הטלפון שלה, רשום על כרטיס הרכבת בה נפגשו. הוא טלפן למחרת. השאיר הודעה ולא שמע ממנה שלושה שבועות. זמן שעבר במהירות כי כעורך דין מערבי במוסקבה היה עסוק במיליוני הדולרים שעברו הלוך וחזור והחליפו ידיים רבות. 
אחרי שלושה שבועות התקשרה כאילו דברו כל יום. בקרוב ייכנסו לסיפור ענייני העסקים שלו. מפוקפקים או לא, אך אלו שהוא זקוק לגייס את מצפון העורך דין שלו כדי להצדיק לעצמו את ההתעסקויות הללו. ההצעה לעבור למוסקבה באה לו בזמן טוב. הוא עוד לא היה בן ארבעים אמנם אך החל לחוש במשבר הזה מתקרב אליו. הורים של חברים מתו. נשואים התחילו להתגרש, ולרוץ מרתונים. רווקים אימצו חתול. הבריחה מלונדון והנעורים שחולפים הגיעה בזמן.
 לכסף במוסקבה היו הרגלים ייחודיים. הכסף ידע שמישהו בקרמלין עלול להחליט לקחת אותו חזרה. לכן הוא היגר לאיי קיימן, קנה וילות ברווירה ושרף את עצמו בצורה ראוותנית במוסקבה. ג'קוזי מלאי שמפניה יקרה, מסוקים פרטיים ומכוניות יוקרה. יכול לסחרר את ראשו של בחור אנגלי המתעסק בכספים במקצועו. 
מוסקבה בעיניים מערביות של בחור אנגלי הנמצא בה כבר ארבע שנים ועדיין לא מזהה מקרים לא לגמרי ישרים. הוא מאמין שמאשה אוהבת אותו. ידידו שואל אם כבר ביקשה יהלומים, מכונית, או לפחות הגדלת חזה. הוא לא קורא סימנים ועדיין מאמין שהמפגש הראשון היה מקרי. עמוד מאה, ועדיין לא קורה שום דבר שיצדיק את הכותרת ספר המתח. הסיפור מתנהל לאטו, אם כי בעניין על הרומן המתפתח בין מאשה לניק ורק צלו של איזה משפט מכין אותנו לדבר מה העשוי להתרחש. 
מבין השורות על חיי היום יום במוסקבה החדשה בעיני זר. מוסקבה בה כדי למכור דירה צריך האזרח הר של מסמכים. הוכחה שהדירה שייכת לו. ממחלקה אחרת אישור שאין למישהו נוסף חזקה על הדירה, במחלקה נוספת אישור לעבור לדירה אחרת, ובסופו של התהליך אישור פסיכיאטרי שההחלטה למכור דירה נעשתה בצלילות. שהמוכר איננו מטורף. את כל אחד מהפקידים הללו צריך לשחד כדי שהתהליך ייקח שבועות ולא חודשים. 
ניק, ילך ויסתבך בעולם שבשבילו באים עובדים מערביים למוסקבה. כספים גדולים. 
כמו מערביים אחרים הוא לא מכיר את מערכת הסימנים המקבילה של אנשי העסקים והשלטון. של האוליגרכים והרמאים. וכשהמערבולת תתחיל להתנחשל הוא ייגרר לתוכה בלי להבין בהתחלה איך ולמה. נפט כסף וודקה זרמו במוסקבה בלי חשבון. 
כשהדברים מסתבכים ניק הופך להיות סימן שאלה. האם הוא תמים ולא מבין רמזים. האהבה העבירה אותו על דעתו. 
האם הוא טוב או רק מעמיד פני טוב יותר ממה שהוא. אולי זה משבר גיל הארבעים המתקרב. או כמו הקולוניאליסטים הישנים שאחרי זמן ארוך מדי במושבות לא יכלו לדמיין שוב חיים באנגליה. תסמונת הזר הוותיק. 
בסופו של דבר אי אפשר לומר שזה ספר מתח, אלא אם כן שינויים מוסריים הם מותחים. גורמים לניסיון להבין. התאהבות יכולה לגרום לאנשים, גברים לעשות שטויות למען הנשים. לאבד את ראיית המציאות. 
בסופו של הספר נשארת השאלה, מה קרה ומה הפעיל את ניק. פאם פטאל רוסיה שהפילה אותו בפח. או כל הסיבות האחרות שהוא נותן לעצמו כדי להסתדר עם מצפונו. 
אני לא בטוח שזה ספר גדול, אבל הוא מעניין במעברים שלו מרומן רומנטי בארץ לא מוכרת לנו בשינויים שעברה ועד להתלבטות מוסרית של אנגלי שהתאהבות טשטשה את מוסריותו וגרמה לו להתעלם מרמזים שבדרך.