מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

יותר משנתיים אני גר כאן. כאן, בעיר בינונית על גבול צרפת-גרמניה. או אחרת: כאן, באירופה. ההבדלים מהחיים בישראל ברורים, ומתבטאים בסדרה של יתרונות וחסרונות מעשיים, שמקזזים בדרך כלל זה את זה. המעבר הוא לא חלום שהתגשם, ולא סיוט מריר: אירופה היא לא גן עדן של שלווה ואנשים נחמדים (כמו בפנטזיה) ולא קן צרעות של אנטישמים (כמו בכל מיני אזהרות שקיבלנו). ...

נניח שאת שומעת שיר ברדיו. ומשהו בו תופס אותך. אולי לא שמעת אותו קודם, אולי שמעת כבר כמה פעמים אבל רק עכשיו משהו במלים, במנגינה, בקול, עושה "קליק", מושך את תשומת הלב ממה שאת בדיוק עושה באותו רגע. וכשהשיר מסתיים את לא מוכנה לעבור לפרסומות, לקריין, לשיר אחר: את רוצה עוד פעם. ונניח שאתה קורא משהו. בין כל החדשות, הקשקושים, ...

לוקח הפסקה מטקסטים *על* כתיבה, פרסום, הוצאה ופידבק, לטובת טקסט פרופר. נכתב באוניברסיטת ת"א לפני מספר שנים. Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} כרמלה ישובה על כיסא הפלסטיק הכתום, מחכה.  הגוף הדק של כרמלה עולה ...

אני קורא בעניין את סדרת הפוסטים של יעל ישראל על הוצאות במימון מחבר ומחלות אחרות בשדה הספרות. מה שמרגיז יותר מכל בסיפור הזה הוא התחושה שמישהו גוזר קופון על חשבונם של הכותבים. אף אחד לא אומר שמו"לים צריכים להיות נדבנים גדולים, או שהם לא צריכים להרוויח. וכן, מכירות של ספר מסוים לא תמיד יחזירו את ההוצאות. אבל להוצאה שהמודל הכלכלי ...

אחד הפיתויים הגדולים ביותר בפרסום שירה ופרוזה בבלוג הוא היכולת לקבל פידבק מיידי (ברוב המקרים אוהד, כי אנשים לא נוטים לכתוב ביקורת שלילית) על יצירה חדשה. אמנן ברוב המקרים אני מפרסם כאן יצירות ישנות, שנכתבו לפני זמן רב יותר או פחות ועברו תהליך שלם של עריכה, עיבוד ושיפוץ, אבל כמה וכמה פעמים נכנעתי לפיתוי לכתוב משהו ישירות לתוך הבלוג. יש ...

תִּרְאוּ לְבַד בֶּחָצֶר הָאֲחוֹרִית עֵירֹם, כָּפוּף אֶל רֵיחַ הָאֹרֶן זָקוּר מוּל עֲנָפָיו מִתְרַגֵּש מֵהָעֵינַיִם שֶאוּלַי מַבִּיטוֹת בִּי מֵעֵבֶר לַגָּדֵר. מתוך הספר "סימני נשיכה" שראה אור בהוצאת הליקון [וחצי-בעקבות הדיון אצל יעל ישראל על חשיפה בשירה]

1. מכל הכדורים המלוהטטים באוויר, אחד התגלגל מאחורי הארון. אפילו סופרמן לא יוציא אותו משם. 2. הראש נשלף מעל המים, אבל הריאות מסרבות לקחת את הנשימה העמוקה באמת רק נשימות חטופות. נשימות עם מעצורים. כאילו לדאוג שיהיה רק בדיוק מספיק אוויר לצלילה הבאה. 3. סופרמן אוכל פיצה מול הטלוויזיה. אבל הוא חושב על הכדור. 4. צופים, קוראים, שותים, משחקים, מספרים ...

סיפורים ביומיים האחרונים מתארחים אצלנו שני בני דודים של אשתי, שהגיעו לאירופה כל אחד מסיבות אחרות, ויצא לנו מספר פעמים לשבת על כוס בירה ולדבר. אנחנו בשכבת גיל דומה פחות או יותר, אבל מאוד שונים, והסיפורים שיש לנו לספר שונים באופיים. כאילו יש להם טעם אחר. ומשהו אומר לי שרק באירופה, מנותקים מההקשר המשפחתי, אנחנו יכולים לנהל שיחות כאלה. אולי ...

יעל הציעה את הפרויקט הזה, ואני כבר עמדתי לוותר. לא הצלחתי לחשוב על שום סיפור או שיר שנוגעים בנושא. ואז נתקלתי בשיר הזה, שכתבתי על סבא שלי, וישב במגירת ה"צריך לערוך" הרבה מאוד זמן כי לא ידעתי איך לגשת אליו. אז ניגשתי, שיפצתי, חיפשתי, ביקשתי – והנה הוא, בפרסום ראשון. Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}   הגשם לא מפסיק לרדת. בין הברקים אני רואָה ענן אחד מנסה להיחלץ, ענן קטן לבן, אבל אין לו סיכוי באינסופיות שחורה כזו.  גם אני שוקעת. אני צריכה לשבור ...