מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
תִּרְאוּ
לְבַד בֶּחָצֶר הָאֲחוֹרִית
עֵירֹם, כָּפוּף אֶל רֵיחַ הָאֹרֶן
זָקוּר מוּל עֲנָפָיו
מִתְרַגֵּש מֵהָעֵינַיִם
שֶאוּלַי מַבִּיטוֹת בִּי
מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.
מתוך הספר "סימני נשיכה" שראה אור בהוצאת הליקון
[וחצי-בעקבות הדיון אצל יעל ישראל על חשיפה בשירה]
רונן, קצר ויפה. למרות האינטימיות והחשיפה והארוטיקה המרומזת (ואולי בגללם), נוגע גם בקורא(ת).
מירה –
תודה, והכי אני מסכים עם ה"ואולי בגללם" – בעיני, שילוב של אינטימיות וחשיפה (וארוטיקה לא כל-כך מרומזת) הוא אחד הדברים שמאפשר תקשורת בשירה.
יפה. מצא חן בעיני ה"אולי". אולי מביטות, ובכל זאת – "תִראו".
כי יש פה חשיפה כפולה – החשיפה לעיני הצופים, שהיא "אולי", והחשיפה לקוראים, שהיא ודאית ("תראו").
מאוד מרשים השיר הקצר הזה, יש משהו חזק בחמקמקות המילולית, ברמיזה. הרי המציצנות "יוצאת" מתחום השיר ועוברת לקורא המציץ במילים וחוזר חלילה. יופי.
בדיוק כתבתי את זה (על המציצנות) בתגובה לעדה. שמח שזה עבר.
יפה התתרגשות של ה"מוּצץ" רק מהמחשבה שאולי עיניים מביטות.
אם לא אי אז בוודאי עכשיו, דרך השיר, המתרגש מרגש.
כמה נכון. ויפה ומענג, וכרגיל ספוג ארוטיות חמחמקה. מאוד חושני השיר. ממש מריחים.
הכי מרגש זה האולי, ואחרי ה"תראו" כבר אין ספק אם עיניים מביטות ובטח שכבר לא לבד בחצר האחורית…כולם איתך, שים עליך משהו וישר את הגב.
:0)
בהחלט התרגשות של מוצץ
זה יפה ומרגש.
הכותרת מוסיפה לאווירת המציצנות.
יפה יפה לוכד רגע רפלכסיבי, תמיד במצבים מסוימים אני חושבת אולי מישהו מבחין בי מהצד, מה הוא רואה בי באותו רגע ,כך אגב סיימתי את אחד מסיפורי הקובץ שלי הסיפור נקרא "מרחץ" מדהים איך התודעות נפגשות, אף שלא מכירים,אני נזכרת אז בספרו המדהים של גרוסמן "תהיי לי הסכין" הגיבור מתבונן באהובתו מהצד בלי שתבחין בו , איך הוא חש בבדידותה כשהיא מחבקת את גופה, תראה לאן לקח אותי השיר המקסים שלך, האם לא זה מה ששירה מעוררת ?רשמים אסוציאציות משהו שמשאיר משהו, שיר חזק ורגיש רונן,יש בו כמיהה אנושית.
תודה, חנה. "שתהיי לי הסכין" הוא אחד הספרים האהובים עלי, דווקא בגלל שהוא חוצה את הפער הזה בין ההתבוננות למגע.