מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
את השירה של סילביה פלאת" הכרתי ב-1996, כשידידה חדשה דחפה לי ליד, כמעט בהיחבא, עותק קטן, באנגלית, של ספר השירים Ariel. לא ידעתי כלום על הביוגרפיה העשירה של פלאת", אבל רותקתי. אחרי ששאבתי את הספר לוורידים נפגשנו שוב – אני והידידה – והחלטנו לתרגם יחד את הספר לעברית. נדמה לי שאז עוד לא יצא לאור שום תרגום שלו (התרגום של סבינה הופיע מאוחר יותר). קבענו שנחלק בינינו את השירים ואז כל אחד יערוך את השירים שתרגמה האחרת (ולהיפך). הספקתי לתרגם בערך חמישה לפני שהקשר בינינו ניתק בנסיבות לא-נעימות, ומתוך כך גם זנחתי את הפרוייקט.
לאחרונה, בעקבות התרגום שהעלתה שירה ארד ל"ליידי לאזארוס", החלטתי לחפור בחומרים הישנים ולהעלות מהם את התרגום שלי לאותו שיר. זהו אחד מתרגומי השירה הראשונים שלי, כך שבהחלט יכולות להיות בו טעויות (או לפחות דברים שהייתי עושה היום אחרת), אבל אני אישית מאוד אוהב אותו.
ליידי לאזארוס – סילביה פלאת'
ליידי לאזארוס
עשיתי זאת שוב.
בשנה אחת מכל עשר
אני מצליחה –
מין נס מהלך, העור שלי
בהיר כאהיל-מנורה נאצי,
כף-רגלי הימנית
משקולת נייר,
פני חסרות-מבע ועדינות
כרקמה יהודית.
משוך מעלי את המפית
הו אויב שלי.
האין אני מחרידה?
האף, חורי-העיניים, מערכת-השיניים המלאה?
הנשימה החמוצה
תימוג בתוך יום.
בקרוב, בקרוב הבשר
שמערת המוות אכלה יהיה
במקומו עלי
ואני הרי אישה חייכנית.
אני רק בת שלושים.
וכמו החתול יש לי תשע פעמים למות.
זו הפעם השלישית.
איזה זבל
להשתמד בכל עשור.
איזה מיליון קורים.
הקהל מפצח-הבוטנים
נדחף כדי לראות
אותם מסירים את העטיפה מידי ורגלי –
הסטריפ-טיז הגדול.
רבותיי, גבירותיי,
אלו הן ידי,
ברכי.
אולי אני רק עור ועצמות,
אך עדיין, אני אותה אישה, זהה.
בפעם הראשונה שזה קרה הייתי בת עשר.
זו הייתה תאונה.
בפעם השנייה התכוונתי
להמשיך עד הסוף ולא לחזור בכלל.
התנדנדתי עד שנסגרתי
כמו צדפה.
הם היו צריכים לקרוא ולקרוא
וללקט את התולעים ממני כמו פנינים דביקות.
למות
זו אמנות, כמו כל דבר אחר.
אני עושה את זה באופן מדהים
אני עושה את זה שזה מרגיש כמו גיהינום.
אני עושה את זה שזה מרגיש כמו בחיים.
אני מניחה שאפשר להגיד שיש לי נטיות.
זה די קל לעשות את זה בתא אטום.
זה די קל לעשות את זה ולהישאר במקום.
זו המחווה התיאטרלית
בחזרה-לחיים לאור היום
לאותו מקום, אותם פנים, אותה
צעקה אלימה ונדהמת:
"זה נס!"
שמפילה אותי לקרשים.
יש תשלום
על לטישת-העין בצלקות שלי, יש תשלום
על שמיעת הלב שלי –
הוא באמת הולך.
ויש תשלום, תשלום גבוה מאוד,
על מילה או נגיעה
או קצת דם
או פיסה משערי או מבגדי.
כך, כך, הר דוקטור.
כך, הר אויב.
אני עבודת-הגמר שלך,
אני דבר-הערך שלך,
תינוק הזהב הטהור
הנמס לצווחה.
אני מסתחררת ובוערת.
אל נא תחשוב שאני ממעיטה בדאגתך העמוקה.
אפר, אפר –
אתה תוחב ובוחש.
בשר, עצם, אין דבר שם –
פיסת סבון,
טבעת נישואין,
סתימת זהב.
הר אל, הר לוציפר,
היזהר.
היזהר.
מתוך האפר
אני עולה עם שערי הבוער
וזוללת גברים ללא הכר.
תודה רונן
הזדמנות בשבילי להכיר
יש משהו בתרגום הזה טבעי בעברית של היום .(לא שאני מבינה בזה רק מרגישה)
שיר מבעית ובעצם כל כך אמיתי.
זה מעניין, כי פלאת" כותבת בשפה גבוהה אבל טבעית, וזה מה שניסיתי להיצמד אליו
רונן, אולי תביאו את האנגלית ונעשה פה להנאתנו השוואת תרגומים כהלכתה?
סילביה פלאת היא מאהובותי.
לגבי תרגומים קטונתי מלהעיד, צריך לקחת שני טקסטים להשוות ולהעמיק בהם בכדי להגיע למסקנה אם תרגום מוצלח.
אבל אני שמחה לקרוא בה פה.
ואגב, לגבי הפוסטים האחרונים בנושא אוונגרד, קראתי באיחור, ואיכשהו לא שכנעת אתו בסידרה הזאת.
א. לא הבנתי מה בין הקמת קבוצת שירה, לבין אוונגרד.
ישנן הרבה קבוצות שירה שקמות, וזה נחמד מאוד, אבל מדוע הקבוצה שלכם היתה כמעט אוונגרד. איך היא כמעט נגעה באוונגרד.
בזה לא טפלת, ולפיכך ההגדרה בכותרת לא קנתה אותי.
שנית, הסיכום שלך כאילו אין אוונגרד בשירה גם לא שיכנע אותי, אולי כן יש? זה שאתה לא הצלחת לייצר אוונגרד שירי שה לא אומר שאף אחד לא יצליח.
ולגבי תומר ליכטש, הוא לא מזיז לי את הצ"ופציק של הפרוטזה. חוסר משמעות הוא חוסר משמעות. ברגע שתהיה לו משמעות הוא יהה ראוי לציון כלשהו, מבחינתי. נראה אותו משיג משמעות מחוסר משמעות. צריך להיות גאוני בשביל זה.
ונדמה לי שהוצאת "בבל" הוציאה ספר כזה, חדשני בזמנו, "טיפוגארה", שגם עוסק בצירופים של מילים ללא פשר, ואני שואלת בשביל מה? אין מספיק ילדים קטנים שמשחקים בקקה ופיפי? אני רוצה משמעות.
הי יודית,
שמח שנהנית מהתרגום.
באשר לאוונגארד: כדי לא לסבך את התגובות, העתקתי את התגובה שלך לפוסט הקודם ועניתי לך שם. אשמח אם תמשיכי שם את הדיון – זה פשוט הרבה יותר נוח.
רונן, תודה שהבאת גם את שלך. מעניין השוני בין התרגומים… יש ממש קו פרשנותי שונה בחלקים מסויימים. ובטח ובטח גישה שונה… זה שיר לא פשוט.
אכן. יש כמה מקומות באמצע שהתרגום שלך בהחלט קולח יותר – שמתי לב כשהעליתי, אבל החלטתי להעלות את הגרסה הישנה ולא "לשפץ".
אני בטוחה שבמרחק זמן יהיה לי מקצה שיפורים לא קטן לתרגום שלי. למדתי גם משלך וגם משל סבינה לא מעט. העבודה שלי על התרגום הזה נעשתה כמו צורך ודחף… כשגמרתי לקרוא את פעמון הזכוכית, נרעשת לגמרי. זה לא תמיד מקום טוב להיות בו בתור מתרגמת (וגם לא ככותבת…) …
על כל פנים, ולמרות החשש של סבינה שכתבה אצלי שהיא לא רוצה להיכנס להשוואות וכו" – אני מאד שמחה שהבאתם. אתה את שלך והיא את שלה. תודה.
רונן, מרתק לעבור בין התרגומים. יש פה לא מעט הצלחות, והשפה קולחת. אהבתי את הפתיחה והסיום אצלך (גם אצל שירה זה טוב) אבל בפנים – כדאי לפעמים להתפשר ("דבר ערך" או "הר אל" נשמעים כתרגום). בסך הכל עובר חזק מאוד.
רונן, לדעתי התרגום שלך מעולה, בפשטותו ובנאמנותו. תודה.
לגבי ה"הֶר", זו היתה כמובן החלטה מודעת – לשמור על ההדהוד עם "היזהר" (במקור beware) ולהשתמש במילה האנגלית (שהיא בעצם גרמנית ולכן זרה גם במקור) שחלק ניכר מקוראי העברית מכירים. "דבר ערך" אינו valuable במקור,אלא ניסיון (כושל) לתרגום המילה opus, שיש לה כמה משמעויות.
זה ייקח המון זמן לעבור על הכל, ועל כל הגרסאות, ואני לא אספיק, אבל מצאתי בזה הרבה עניין, והתרגום קולח, ולראשונה בחיי הבנתי שיר של סילביה פלאת", שזה בשבילי הישג מרשים (כשבזמנו החלפנו תגובות בעניין השיר ההוא עם צלחת-העלה, זה היה בלי שהבנתי…).
"למות/זו אמנות" זו עוד דוגמה למקרים החמודים שבהם התרגום יוצא יותר מוצלח מהמקור.
ואגב – "להשתמד" לא קשור, בעצם, למוות, אלא להמרת דת (מיהדות החוצה). השורש הוא לא ש.מ.ד, אלא, במקור, ע.מ.ד, בניין שפעל (שעמד), וזה, בארמית, קשור בטבילה לנצרות. קוריוז נחמד.
קודם כל תודה. אם הבנת יותר את השיר הזה בזכות התרגום, הרי שהוא בדיוק עשה את מה שהוא כיוון לעשות.
"למות/זו אמנות" זה מאוד ברוח המקור, שם יש כל מיני "חריזות קטנות" כאלה, בלי סדר מובהק, בכמה מקומות בשיר. החריזה בעברית היא פיצוי על מקומות שבהם לא ניתן היה לשמור על החריזה.
לגבי "להשתמד":
1. אבן שושן לא מסכים אתך – "להשתמד" אמנם קשור לשמד היהודי-נוצרי, אבל מכיל גם את האפשרות "נשמד, נכרת".
2. זה היה אחד הקטעים הקשים ביותר בתרגום, שכן במקור זה To annihilate each decade, ששירה פירשה כ"להשמיד כל עשור", אבל לי זה נראה לא הגיוני כי בהמשך מדובר על ההתקרבות שלה למוות ואיך שהיא קרתה מחדש כל עשור, ולכן הבנתי את annihilate בתור "להשמיד את עצמך" ולכן שיחקתי עם "להשתמד".
לרונן –
מלכתחילה הזכרתי את עניין האטימולוגיה רק כקוריוז – זה לא אומר שאי אפשר להשתמש במלה הזאת.
כנראה גם אבן שושן מסכים שהמקור של "שמד" הוא ארמי, כנראה מהמשמעות הקשורה לטבילה (כנראה שורש "עמד" בבניין שפעל. אגב, נחמד להשוות לזה, בעקבות חילופי א" וע", את ה"אמודאי" הזכור טוב). משם מן הסתם נוצר שורש תנייני "שמד", שאנחנו משתמשים בו במשמעות של annihilation שבה השתמשת גם אתה.
להלן האנגלית, אני משום מה לא מצליח להוסיף את הטקסט כתוספת לפוסט:
LADY LAZARUS
I have done it again.
One year in every ten
I manage it —-
A sort of walking miracle, my skin
Bright as a Nazi lampshade,
My right foot
A paperweight,
My face a featureless, fine
Jew linen.
Peel off the napkin
O my enemy.
Do I terrify? —–
The nose, the eye pits, the full set of teeth?
The sour breath
Will vanish in a day.
Soon, soon the flesh
The grave cave ate will be
At home on me
And I a smiling woman.
I am only thirty.
And like the cat I have nine times to die.
This is Number Three.
What a trash
To annihilate each decade.
What a million filaments.
The peanut-crunching crowd
Shoves in to see
Them unwrap me hand and foot —-
The big strip tease.
Gentleman, ladies,
These are my hands,
My knees.
I may be skin and bone,
Nevertheless, I am the same, identical woman.
The first time it happened I was ten.
It was an accident.
The second time I meant
To last it out and not come back at all.
I rocked shut
As a seashell.
They had to call and call
And pick the worms off me like sticky pearls.
Dying
Is an art, like everything else.
I do it exceptionally well.
I do it so it feels like hell.
I do it so it feels real.
I guess you could say I"ve a call.
It"s easy enough to do it in a cell.
It"s easy enough to do it and stay put.
It"s the theatrical
Comeback in broad day
To the same place, the same face, the same brute
Amused shout:
"A miracle!"
That knocks me out.
There is a charge
For the eyeing of my scars, there is a charge
For the hearing of my heart —-
It really goes.
And there is a charge, a very large charge,
For a word or a touch
Or a bit of blood
Or a piece of my hair or my clothes.
So, so Herr Doktor.
So, Herr Enemy.
I am your opus,
I am your valuable,
The pure gold baby
That melts to a shriek.
I turn and burn.
Do not think I underestimate your great concern.
Ash, ash —
You poke and stir.
Flesh, bone, there is nothing there —-
A cake of soap,
A wedding ring,
A gold filling.
Herr God, Herr Lucifer,
Beware.
Beware.
Out of the ash
I rise with my red hair
And I eat men like air.
https://over-the-counter-drug.com/# over-the-counter