בננות - בלוגים / / ליידי לאזארוס – סילביה פלאת'
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

ליידי לאזארוס – סילביה פלאת'

את השירה של סילביה פלאת" הכרתי ב-1996, כשידידה חדשה דחפה לי ליד, כמעט בהיחבא, עותק קטן, באנגלית, של ספר השירים Ariel. לא ידעתי כלום על הביוגרפיה העשירה של פלאת", אבל רותקתי. אחרי ששאבתי את הספר לוורידים נפגשנו שוב – אני והידידה – והחלטנו לתרגם יחד את הספר לעברית. נדמה לי שאז עוד לא יצא לאור שום תרגום שלו (התרגום של סבינה הופיע מאוחר יותר). קבענו שנחלק בינינו את השירים ואז כל אחד יערוך את השירים שתרגמה האחרת (ולהיפך). הספקתי לתרגם בערך חמישה לפני שהקשר בינינו ניתק בנסיבות לא-נעימות, ומתוך כך גם זנחתי את הפרוייקט.
לאחרונה, בעקבות התרגום שהעלתה שירה ארד ל"ליידי לאזארוס", החלטתי לחפור בחומרים הישנים ולהעלות מהם את התרגום שלי לאותו שיר. זהו אחד מתרגומי השירה הראשונים שלי, כך שבהחלט יכולות להיות בו טעויות (או לפחות דברים שהייתי עושה היום אחרת), אבל אני אישית מאוד אוהב אותו.

ליידי לאזארוס
עשיתי זאת שוב.
בשנה אחת מכל עשר
אני מצליחה –
 
מין נס מהלך, העור שלי
בהיר כאהיל-מנורה נאצי,
כף-רגלי הימנית
 
משקולת נייר,
פני חסרות-מבע ועדינות
כרקמה יהודית.
 
משוך מעלי את המפית
הו אויב שלי.
האין אני מחרידה?
 
האף, חורי-העיניים, מערכת-השיניים המלאה?
הנשימה החמוצה
תימוג בתוך יום.
 
בקרוב, בקרוב הבשר
שמערת המוות אכלה יהיה
במקומו עלי
 
ואני הרי אישה חייכנית.
אני רק בת שלושים.
וכמו החתול יש לי תשע פעמים למות.
 
זו הפעם השלישית.
איזה זבל
להשתמד בכל עשור.
 
איזה מיליון קורים.
הקהל מפצח-הבוטנים
נדחף כדי לראות
 
אותם מסירים את העטיפה מידי ורגלי –
הסטריפ-טיז הגדול.
רבותיי, גבירותיי,
 
אלו הן ידי,
ברכי.
אולי אני רק עור ועצמות,
 
 
אך עדיין, אני אותה אישה, זהה.
בפעם הראשונה שזה קרה הייתי בת עשר.
זו הייתה תאונה.
 
בפעם השנייה התכוונתי
להמשיך עד הסוף ולא לחזור בכלל.
התנדנדתי עד שנסגרתי
 
כמו צדפה.
הם היו צריכים לקרוא ולקרוא
וללקט את התולעים ממני כמו פנינים דביקות.
 
למות
זו אמנות, כמו כל דבר אחר.
אני עושה את זה באופן מדהים
 
אני עושה את זה שזה מרגיש כמו גיהינום.
אני עושה את זה שזה מרגיש כמו בחיים.
אני מניחה שאפשר להגיד שיש לי נטיות.
 
זה די קל לעשות את זה בתא אטום.
זה די קל לעשות את זה ולהישאר במקום.
זו המחווה התיאטרלית
 
בחזרה-לחיים לאור היום
לאותו מקום, אותם פנים, אותה
צעקה אלימה ונדהמת:
 
"זה נס!"
שמפילה אותי לקרשים.
יש תשלום
 
על לטישת-העין בצלקות שלי, יש תשלום
על שמיעת הלב שלי –
הוא באמת הולך.
 
ויש תשלום, תשלום גבוה מאוד,
על מילה או נגיעה
או קצת דם
 
או פיסה משערי או מבגדי.
כך, כך, הר דוקטור.
כך, הר אויב.
 
אני עבודת-הגמר שלך,
אני דבר-הערך שלך,
תינוק הזהב הטהור
 
הנמס לצווחה.
אני מסתחררת ובוערת.
אל נא תחשוב שאני ממעיטה בדאגתך העמוקה.
 
אפר, אפר –
אתה תוחב ובוחש.
בשר, עצם, אין דבר שם –
 
פיסת סבון,
טבעת נישואין,
סתימת זהב.
 
הר אל, הר לוציפר,
היזהר.
היזהר.
 
מתוך האפר
אני עולה עם שערי הבוער
וזוללת גברים ללא הכר.

16 תגובות

  1. תודה רונן
    הזדמנות בשבילי להכיר
    יש משהו בתרגום הזה טבעי בעברית של היום .(לא שאני מבינה בזה רק מרגישה)
    שיר מבעית ובעצם כל כך אמיתי.

  2. רונן, אולי תביאו את האנגלית ונעשה פה להנאתנו השוואת תרגומים כהלכתה?

  3. סילביה פלאת היא מאהובותי.
    לגבי תרגומים קטונתי מלהעיד, צריך לקחת שני טקסטים להשוות ולהעמיק בהם בכדי להגיע למסקנה אם תרגום מוצלח.
    אבל אני שמחה לקרוא בה פה.
    ואגב, לגבי הפוסטים האחרונים בנושא אוונגרד, קראתי באיחור, ואיכשהו לא שכנעת אתו בסידרה הזאת.
    א. לא הבנתי מה בין הקמת קבוצת שירה, לבין אוונגרד.
    ישנן הרבה קבוצות שירה שקמות, וזה נחמד מאוד, אבל מדוע הקבוצה שלכם היתה כמעט אוונגרד. איך היא כמעט נגעה באוונגרד.
    בזה לא טפלת, ולפיכך ההגדרה בכותרת לא קנתה אותי.
    שנית, הסיכום שלך כאילו אין אוונגרד בשירה גם לא שיכנע אותי, אולי כן יש? זה שאתה לא הצלחת לייצר אוונגרד שירי שה לא אומר שאף אחד לא יצליח.
    ולגבי תומר ליכטש, הוא לא מזיז לי את הצ"ופציק של הפרוטזה. חוסר משמעות הוא חוסר משמעות. ברגע שתהיה לו משמעות הוא יהה ראוי לציון כלשהו, מבחינתי. נראה אותו משיג משמעות מחוסר משמעות. צריך להיות גאוני בשביל זה.
    ונדמה לי שהוצאת "בבל" הוציאה ספר כזה, חדשני בזמנו, "טיפוגארה", שגם עוסק בצירופים של מילים ללא פשר, ואני שואלת בשביל מה? אין מספיק ילדים קטנים שמשחקים בקקה ופיפי? אני רוצה משמעות.

    • הי יודית,
      שמח שנהנית מהתרגום.
      באשר לאוונגארד: כדי לא לסבך את התגובות, העתקתי את התגובה שלך לפוסט הקודם ועניתי לך שם. אשמח אם תמשיכי שם את הדיון – זה פשוט הרבה יותר נוח.

  4. רונן, תודה שהבאת גם את שלך. מעניין השוני בין התרגומים… יש ממש קו פרשנותי שונה בחלקים מסויימים. ובטח ובטח גישה שונה… זה שיר לא פשוט.

    • אכן. יש כמה מקומות באמצע שהתרגום שלך בהחלט קולח יותר – שמתי לב כשהעליתי, אבל החלטתי להעלות את הגרסה הישנה ולא "לשפץ".

      • אני בטוחה שבמרחק זמן יהיה לי מקצה שיפורים לא קטן לתרגום שלי. למדתי גם משלך וגם משל סבינה לא מעט. העבודה שלי על התרגום הזה נעשתה כמו צורך ודחף… כשגמרתי לקרוא את פעמון הזכוכית, נרעשת לגמרי. זה לא תמיד מקום טוב להיות בו בתור מתרגמת (וגם לא ככותבת…) …
        על כל פנים, ולמרות החשש של סבינה שכתבה אצלי שהיא לא רוצה להיכנס להשוואות וכו" – אני מאד שמחה שהבאתם. אתה את שלך והיא את שלה. תודה.

  5. רונן, מרתק לעבור בין התרגומים. יש פה לא מעט הצלחות, והשפה קולחת. אהבתי את הפתיחה והסיום אצלך (גם אצל שירה זה טוב) אבל בפנים – כדאי לפעמים להתפשר ("דבר ערך" או "הר אל" נשמעים כתרגום). בסך הכל עובר חזק מאוד.

    • רונן, לדעתי התרגום שלך מעולה, בפשטותו ובנאמנותו. תודה.

    • לגבי ה"הֶר", זו היתה כמובן החלטה מודעת – לשמור על ההדהוד עם "היזהר" (במקור beware) ולהשתמש במילה האנגלית (שהיא בעצם גרמנית ולכן זרה גם במקור) שחלק ניכר מקוראי העברית מכירים. "דבר ערך" אינו valuable במקור,אלא ניסיון (כושל) לתרגום המילה opus, שיש לה כמה משמעויות.

  6. זה ייקח המון זמן לעבור על הכל, ועל כל הגרסאות, ואני לא אספיק, אבל מצאתי בזה הרבה עניין, והתרגום קולח, ולראשונה בחיי הבנתי שיר של סילביה פלאת", שזה בשבילי הישג מרשים (כשבזמנו החלפנו תגובות בעניין השיר ההוא עם צלחת-העלה, זה היה בלי שהבנתי…).
    "למות/זו אמנות" זו עוד דוגמה למקרים החמודים שבהם התרגום יוצא יותר מוצלח מהמקור.
    ואגב – "להשתמד" לא קשור, בעצם, למוות, אלא להמרת דת (מיהדות החוצה). השורש הוא לא ש.מ.ד, אלא, במקור, ע.מ.ד, בניין שפעל (שעמד), וזה, בארמית, קשור בטבילה לנצרות. קוריוז נחמד.

    • קודם כל תודה. אם הבנת יותר את השיר הזה בזכות התרגום, הרי שהוא בדיוק עשה את מה שהוא כיוון לעשות.
      "למות/זו אמנות" זה מאוד ברוח המקור, שם יש כל מיני "חריזות קטנות" כאלה, בלי סדר מובהק, בכמה מקומות בשיר. החריזה בעברית היא פיצוי על מקומות שבהם לא ניתן היה לשמור על החריזה.

      לגבי "להשתמד":
      1. אבן שושן לא מסכים אתך – "להשתמד" אמנם קשור לשמד היהודי-נוצרי, אבל מכיל גם את האפשרות "נשמד, נכרת".
      2. זה היה אחד הקטעים הקשים ביותר בתרגום, שכן במקור זה To annihilate each decade, ששירה פירשה כ"להשמיד כל עשור", אבל לי זה נראה לא הגיוני כי בהמשך מדובר על ההתקרבות שלה למוות ואיך שהיא קרתה מחדש כל עשור, ולכן הבנתי את annihilate בתור "להשמיד את עצמך" ולכן שיחקתי עם "להשתמד".

      • לרונן –
        מלכתחילה הזכרתי את עניין האטימולוגיה רק כקוריוז – זה לא אומר שאי אפשר להשתמש במלה הזאת.
        כנראה גם אבן שושן מסכים שהמקור של "שמד" הוא ארמי, כנראה מהמשמעות הקשורה לטבילה (כנראה שורש "עמד" בבניין שפעל. אגב, נחמד להשוות לזה, בעקבות חילופי א" וע", את ה"אמודאי" הזכור טוב). משם מן הסתם נוצר שורש תנייני "שמד", שאנחנו משתמשים בו במשמעות של annihilation שבה השתמשת גם אתה.

  7. להלן האנגלית, אני משום מה לא מצליח להוסיף את הטקסט כתוספת לפוסט:

    LADY LAZARUS
    I have done it again.
    One year in every ten
    I manage it —-

    A sort of walking miracle, my skin
    Bright as a Nazi lampshade,
    My right foot

    A paperweight,
    My face a featureless, fine
    Jew linen.

    Peel off the napkin
    O my enemy.
    Do I terrify? —–

    The nose, the eye pits, the full set of teeth?
    The sour breath
    Will vanish in a day.

    Soon, soon the flesh
    The grave cave ate will be
    At home on me

    And I a smiling woman.
    I am only thirty.
    And like the cat I have nine times to die.

    This is Number Three.
    What a trash
    To annihilate each decade.

    What a million filaments.
    The peanut-crunching crowd
    Shoves in to see

    Them unwrap me hand and foot —-
    The big strip tease.
    Gentleman, ladies,

    These are my hands,
    My knees.
    I may be skin and bone,

    Nevertheless, I am the same, identical woman.
    The first time it happened I was ten.
    It was an accident.
    The second time I meant
    To last it out and not come back at all.
    I rocked shut

    As a seashell.
    They had to call and call
    And pick the worms off me like sticky pearls.

    Dying
    Is an art, like everything else.
    I do it exceptionally well.

    I do it so it feels like hell.
    I do it so it feels real.
    I guess you could say I"ve a call.

    It"s easy enough to do it in a cell.
    It"s easy enough to do it and stay put.
    It"s the theatrical

    Comeback in broad day
    To the same place, the same face, the same brute
    Amused shout:

    "A miracle!"
    That knocks me out.
    There is a charge

    For the eyeing of my scars, there is a charge
    For the hearing of my heart —-
    It really goes.

    And there is a charge, a very large charge,
    For a word or a touch
    Or a bit of blood

    Or a piece of my hair or my clothes.
    So, so Herr Doktor.
    So, Herr Enemy.

    I am your opus,
    I am your valuable,
    The pure gold baby

    That melts to a shriek.
    I turn and burn.
    Do not think I underestimate your great concern.

    Ash, ash —
    You poke and stir.
    Flesh, bone, there is nothing there —-

    A cake of soap,
    A wedding ring,
    A gold filling.

    Herr God, Herr Lucifer,
    Beware.
    Beware.

    Out of the ash
    I rise with my red hair
    And I eat men like air.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר