אילן ברקוביץ' פרסם השבוע ביקורת קטלנית למדי על פסטיבל מטולה האחרון. לטעמו, הפסטיבל נגוע בשמרנות, מקפח את המשוררים ה'צעירים', ומעודד גישה מנומסת ומנומנמת. מבלי לגעת בביקורת עצמה (לא הייתי בפסטיבל מטולה מזה שנים רבות), קשה שלא לשים לב שהוקדשו לה הרבה יותר מלים מאשר בטורים אחרים של ברקוביץ', לרבות זה שפורסם לפני מספר שבועות ועוסק בשני אתרי אינטרנט המוקדשים לשירה, כתב העת זוטא (שאני אחד מעורכיו) ובלוג השירה כאוס (של שי אריה מזרחי). ההבדל הזה באורך (ובעומק) ההתייחסות מתחדד לאור העובדה שפסטיבל מטולה נערך לפני כמה ימים, ואילו 'זוטא' פועל כבר יותר משנתיים (ו'כאוס' קרוב לשנה) – אבל לקח זמן רב עד שברקוביץ' בחר להתייחס אליהם. נראה שלמרות אמירותיו חוצבות-הלהבות בגנות השמרנות ובזכות הדרכים החדשות שצריכים המשוררים החדשים לסלול, ברקוביץ' (מטעם עצמו או בשל עורכיו בעיתון 'הארץ') נאמן לסדר השמרני של החשיבות, להעדפה חד-משמעית של הפסטיבל 'החשוב' על פני מה שקורה באינטרנט.
(על עצם הטקסט שכתב ברקוביץ' על זוטא יש לי גם מה להגיב, אבל אני חושב שאעשה זאת בנפרד)
כל הכבוד רונן. כמה אתה צודק. איך אני מגיעה לכתב העת "זוטא"? בתור בתולת בלוגים וכתבי עת מקווננים. אנ זקוקה לכוון. חיה אסתר
תודה רנן.התקשרתי. כבר שלחתי לזוטא יצירה. חיה אסתר
רונן יקר, קראתי עכשיו את מה שכתב אילן ברקוביץ עליך בהארץ, זה עורר את סקרנותי. אקרא את השירים ב"שבו". חיבוק חיה אסתר