מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
יעל הציעה את הפרויקט הזה, ואני כבר עמדתי לוותר. לא הצלחתי לחשוב על שום סיפור או שיר שנוגעים בנושא. ואז נתקלתי בשיר הזה, שכתבתי על סבא שלי, וישב במגירת ה"צריך לערוך" הרבה מאוד זמן כי לא ידעתי איך לגשת אליו. אז ניגשתי, שיפצתי, חיפשתי, ביקשתי – והנה הוא, בפרסום ראשון.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
עכשיו
לסבא
אדם צריך שיהיה לו
ממה לשמוח. כשהוא מסתכל אחורה הוא
רואה בדרך כלל חושך, וקדימה
אינו רואה כלל.
ובגלל זה אמרת לי
אדם צריך שיהיה לו עכשיו
ממה לשמוח.
אני מהנהן במכניות
ועיני נשואות תמיד קדימה.
את לוח השחמט הכחלחל במרפסת
אני זוכר כשדה קרב
בין הצללים למחטי האורנים,
וכשצעקת בחדווה "שח-קושי"
הייתי עסוק בספירת הנקודות.
ואתה אמרת
צריך שיהיה ממה לשמוח.
והמשכת גם שהעולם נעלם לך לאט
וכל החיילים התערפלו.
עברנו לשחק דומינו
ואחר-כך גם זה לא
ואמרת
צריך שיהיה עכשיו
ממה לשמוח.
ובסוף בסוף חשבתי שבתוך הערפל
ידעת משהו על המקום המפחיד הזה
שאנחנו רק עוברים בו, מביטים קדימה ואחורה
לא שמים לב לצדדים
רונן, השיר מרגש וחכם. נראה שנוכחותו של הסב הייתה חיובית ביותר. שזכית!!
חיובית וממתנת. הוא גם נראה בדיוק כמוני בצעירותו; אומרים שהגנים במשפחה שלנו מתעלמים לחלוטין מהנשים.
זה אותו הסבא שנהג לומר:
יותר טוב להיות משוגע שמח מאשר להיות זקן עצוב.
וידע לחיות בהתאם לדבריו…
יופי!
וגם אני מהנהן – לשיר – ומתקן לעצמי: אדם צריך שיידע עכשיו לשמוח.
אכן, אני מניח שזו היתה כוונתו (כלומר, את הדברים לשמוח מהם תמיד מוצאים אם מחפשים).
יפה. אהבתי את ההתייחסות להתבוננויות לכיוונים השונים בגילים השונים, ואת הבית האחרון.
כן, ההתייחסות הזו היא מה שבעיני מקשר את זה לפרויקט שיזמה יעל.
יפה להפליא.
יפה מאוד רונן