מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
סיפורים
ביומיים האחרונים מתארחים אצלנו שני בני דודים של אשתי, שהגיעו לאירופה כל אחד מסיבות אחרות, ויצא לנו מספר פעמים לשבת על כוס בירה ולדבר. אנחנו בשכבת גיל דומה פחות או יותר, אבל מאוד שונים, והסיפורים שיש לנו לספר שונים באופיים. כאילו יש להם טעם אחר. ומשהו אומר לי שרק באירופה, מנותקים מההקשר המשפחתי, אנחנו יכולים לנהל שיחות כאלה. אולי בגלל השונות, שיצרה משכה ראשונית שצריך זמן כדי לעבור אותה, ולמי יש זמן?
ספרים
דרך ליבריסטן הגעתי לאתר "בוקריקס" – מעין יו-טיוב לספרים, שם אפשר להעלות ספר שלם – מעוצב, מגופן, מאויר – לרווחת הקוראים. ממש המשך מוסדר ליוזמה להעלאת ספרים לרשת, שהעלתה כאן לפני זמן מה יעל ישראל. גם אם אתר מעין זה מעלה את כל החששות הישנים מפני העדרה של יד עורכת, הרי שאני מברך על המגוון שהוא מקדם בעצם קיומו.
ספרות (?)
העדרה של יד עורכת, מצד שני, נפוץ גם בעיתונים – שבהם דווקא אמור להיות עורך – ויותר מכך, באתרי האינטרנט שלהם, שמאפשרים לגיבובי מלים חסרי כל קשר להתפרסם במדורי התרבות. במקרה זה, הטקסט המקורי לא ראוי להתייחסות (כמו כותבו) אבל מאמר התגובה של דרור בורשטיין מעניין, ומעלה תהייה על הבחירה של "ערוץ התרבות" ב-וויינט לעסוק במשהו שהמרחק בינו לבין תרבות נמדד בשנות אור.
מציאות
מצד שני, מה יש להתלונן על ערוץ התרבות באתר שהחדשות בו מצליחות לא לומר שום דבר? אחרי ארבעה ימים של מהומות בעכו, לא ברור מהדיווחים מי עשה מה ומתי, איפה נערכו העימותים, מי הם העצורים וכל מיני עובדות, שאיכשהו איבדו כל חשיבות ונעלמות במטר הערות מתלהמות של פוליטיקאים ואחרים. ההימור שלי? הרוב הגדול של המתפרעים אינם לאומנים אלא סתם חוליגנים, שניצלו את ההזדמנות כדי להוציא קצת אגרסיות על מכוניות ובתים ולהראות למשטרה מי הבוס.
תודה על הקישור –
רפרפתי באיורים המקסימים של –
the art of politain
עם מצב העריכה כיום – מה כבר יכול להיות יותר גרוע?
גם בספרים נדמה לפעמים שהחתימו את הסופר לפי משקל והוא מחויב לספק כך וכך קילוגרמים.
ולגבי החדשות – זה כמו לקלף בצל – לפנות לעוד קישור ולעוד אחד – עבודת בילוש שלא תמיד מניבה תוצאות.
יש משהו בדברייך, מיכל, ואפשר גם להוסיף שבהתחשב בספרים שיוצאים לבסוף לאור ולחנויות הספרים, אפשר בהחלט לתהות האם נעשית החלטה מושכלת לפי קריטריון איכותי כלשהו בבחירת החומרים שייראו אור – לפחות בחלק מהמקרים.
הכל מתחיל מלמעלה. עשו עם פושע עסקת טיעון – כמו עם הנשיא האנס ועם מושחתים אחרים. המדינה תבעה את מוקד על גנבה של 370,000 ש"ח על פי ראיות משפטיות וחקירת משטרה, אבל בעיסקה הכריחו אותו להחזיר רק 60,000. הוציאו אותו גנב, זייפן, רמאי ומפר אמונים, אבל בעצם נתנו לו פרס על חשבון כולנו.
כי ממי הוא גנב? מכספי מכון גנזים המשמר את ספרות הדורות, מהמדינה, ובעצם מכספי המסים של כל אחד ואחד מאיתנו.
אוי לחרפה. נכון, הוא זייף וגנב, הוא רימה, הרעיל, ושיקר. אז מה?
העסקן-פושע גלגל עכשיו עיניים ואמר ש"מההר יצא עכבר". הגיעו איתו לעיסקה ויוצא שעליו להחזיר "רק" ששים אלף ש"ח. צדיק.
אמיר, נדמה לי שרצוי לציין (להשלמת ההקשר) את הקשר בין ויזן למוקד כשוויזן הצטרף למוקד בעריכת "עכשיו".
בעניין ה"מציאוּת" – גם לי לא ברור. אני משתדלת לקרוא בין השורות, ולא אוהבת את מה שאני מוצאת ביניהן.
תודה על הקישור
לגבי המציאות אין ספק שזה גם חוליגנים. המצב כל כך מורכב. אנשים מוציאים תסכולים באיבה. נקווה שהמצב ירגע. אתמול האיש שהתחיל עם המהומה שבגללו זה קרה, התנצל ואמר שהוא לא התכוון, ומוכן לתת את צווארו, ובלבד שיהיה שקט ושהעניינים לא יסלימו.
רונן, אתה באמת חושב שמדובר בחוליגנים (יהודים וערבים כאחד), ולא בבעייה עמוקה וסבוכה יותר?
ההימור שלי הוא שמה שגרם להסלמת המצב (מעבר למהומה ולמהומת-תגובה הראשונית) הם החוליגנים. רוב תושבי עכו הוותיקים פעלו לשיכוך המהומות. בעשורים האחרונים ראינו כל מיני מהומות מידרדרות במהירות כשסתם פורעי חוק תופסים טרמפ על הפעילים הראשונים ומקצינים את המהומה.
שלום רונן. קפצתי לביקור. הרשימה שאליה מתייחס ד"ר דרור בורשטיין היא של יהודה ויזן, כמדומני. אכן, לא מדובר בדבר-תרבות מעמיק במיוחד אבל אני מתנגד גם לגישה שלך כאילו אין להתייחס אליו כלל. אם תתייחס רק לאלה שראויים בעיניך להתייחסות תישאר סגור בתוך בועה נינוחה ונוחה לשהייה, כל דבר שהוא פרט לשירת אמת. ויזן מעלה שם כל מיני טענות, בליל של טענות, הוא אכן לא נוגע ממש בשירה, וגם מסיים בנימה שגויה ומזלזלת כאילו לא נכתבות עכשיו "יצירות מופת" וכו" – אבל מצד שני, למרות הנפוטיזם המגונה של בית הקפה שלו, הוא כן קורא למשהו חדש, אמנם בדרך קצת שונה מזו שמישהוא מוכר לי היטב עשה, אבל עדיין זיהיתי שם נמרצות וחיוניות מסויימת. גם אתה וגם בורשטיין וגם אמיר אור נגררים למעשה אחריו ועוסקים ב"מסביב" ולא בעיקר והוא המטרה: להחיות את השירה העברית שמזה עשרות בשנים גוועה לאיטה מבלי שאיש העז לעשות מעשה ולגאול אותה מייסוריה.
בברכת חג שמח לך שם בגולה, מאילן ברקוביץ".
הי אילן,
אני לא מוסמך לדבר בשם אף אחד פרט לעצמי. באופן אישי, אותי ויזן לא מעניין כלל – כי הוא אומר כל הזמן בדיוק אותו דבר (המסתכם ב"אני וחברי המצאנו את הגלגל"). היה לי מוזר שרשימה כל-כך שגויה, מבולבלת וחסרת-קשר לשירה או למציאות מתפרסמת תחת הכותרת "תרבות" ועל כך הערתי; הרשימה של בורשטיין, שנותנת לגישה הזו הקשר ומסבירה על מה מבוססת הגישה הזו, לפחות מעניינת, מה שאי-אפשר להגיד על ויזן.
שלום רונן. לפתע פתאום חשבתי שאולי כדאי להניח לשתי הרשימות לעצמן, לפחות מצדי. תודה על האירוח וחג שמח, מאילן.
לא חושב שהגבתי על משהו מלבד אתיקה. אבל הכי נעים לבוא מאיזה או"ם מומצא, ולהנשים את הספרות בקינות. אני מקווה שאתה לא גווע, אילן.
שלום אמיר. לא כל כך הבנתי את תגובתך, אבל אתה לא חייב להסביר. בכל מקרה, אני ממש לא בא מאו"ם מומצא. שחיתות ציבורית היא פסולה בעיני בכל גוון שלה, פוליטי או ספרותי או אחר. חג שמח, מאילן.
וואוו רונן אתה ממש חוקר את נפלאות הנט והצלחת ליצור פוסט קצר עם קישורים לעולם הקישורים כך שאפשר לבלות שעות על יד מחשב שהתחילו מקריאת פוסטך הקצר.
:0)
בתוך התגובה של דרור, נכנסתי למאמר של ויזן, ומשם נכנסתי לראיון טלויזיוני ואחר כך כתבה על גבריאל מוקד, והופעה טלויזיונית של יחזקאל נפשי, ובסוף ממש הייתי צריכה להחזיר לעצמי את אהבת השירה מרוב סלידה שהתעוררה בי לגילוי עולם כל כך אחר מזה האמיתי בעיניי הראוי להקרא עולם של שירה.
לגבי אתרים המעלים ספרים, אני לא מהמברכים על המפעל למרות שלי זה דווקא נוח לקרוא שירים וספרים דרך המחשב, אבל לדעתי, משהו מתפספס בדרך וחלק מקריאה, זה, מגע הדפים בין האצבעות, העלעול, צלילו וריחו.
לסיום, מידע מדוייק על המהומות בעכו לא ממש משנה לדעתי, גם בישוב בו אני גרה קרו "ארועים" שלשמחתי לא הבעירו את האזור וכותרות עכו גימדו אותם כך שנמנעו מלהגיע לפרסום ובכך האזור הרוויח שקט וחזרה מהירה לשיגרה. מהם הפרטים ומי התחיל זה ממש לא משנה, המרקם המתוח ידוע לכל ישראלי, יהודי או ערבי, וכמה שפחות התערבות תקשורתית, כך מהר יותר החפצים בחיים שקטים (שהם הרוב) יכולים להחזיר שיגרה לחייהם. אם כן, בתחום הזה לדעתי, לא העריכה היא החשובה אלא האחריות התקשורתית כלפי האזרחים, וזו לצערי לא קיימת לדעתי, בשום אמצעי תקשורת, וכמה נורא.