אני מתעד את כרמלה

לוקח הפסקה מטקסטים *על* כתיבה, פרסום, הוצאה ופידבק, לטובת טקסט פרופר. נכתב באוניברסיטת ת"א לפני מספר שנים.

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

כרמלה ישובה על כיסא הפלסטיק הכתום, מחכה.  הגוף הדק של כרמלה עולה ויורד על הפלסטיכתום עם הנשימות העמוקות שהיא נושמת.  החזה שלה נתון בגופיה שחורה, קטנה, שנתלית עליה בלי לשאול שאלות, בלי להתעקש.  לכרמלה יש חזה קטן, אפילו פצפון.  כרמלה מחזיקה באצבעותיה, בין ציפורניה המסודרות בקפידה, ספר בכריכה רכה.

אני מתעד את נשימותיה של כרמלה ממרחק בלתי סביר של שני מטרים בדיוק.  בחור צעיר במעיל מגושם ניגש לכרמלה והיא מחייכת אליו.  איזה ספר, הוא שואל, והיא מדפדפת עד לכריכה החיצונית, שקמטים רבים נראים בה.  התפסן בשדה השיפון, אפשר לקרוא על הכריכה, של ג"יי די סאלינג"ר.  את מנסה לחזור לתיכון, מצטחק הבחור המגושם המחזיק תיק גדול על כתפו.  כרמלה אינה עונה.

אני מתעד את נשימותיה של כרמלה מזווית העין בעודי מביט נכחי אל הסטודנטים העוברים ושבים.  כרמלה נושפת מלים ואני צובע אותן בכתום ובסגול.  בחורמגושם עומד קרוב לכרמלה, מעליה, מציע לה, אם כבר, אז לקרוא ספר אחר של סאלינג"ר.  תשעה סיפורים, הוא אומר, או לאסמה, באהבה ובסאוב.  ולפני שהיא שואלת הוא מסביר שאלו שני תרגומים שונים.  כרמלה מהנהנת.  הגופיה נלחצת ונצמדת לפטמותיה הבולטות.

גם פרני וזואי, אני מנסה להגיד, ספר ממש טוב שלו, אבל כרמלה מביטה נכחה ובחור מגושם מביט מלמעלה על פטמותיה הנתונות בגופיה השחורה, על ספרה הנתון בכריכתו, על הפלסטיכתום שעליו מונח גופה.  בחורמגושם אומר שלום ונעלם, מנפנף לפרידה בתיקו הרכוב על כתפו.  גופה של כרמלה נושםעולהיורד.  היא יושבת על הפלסטיכתום, מחכה.  אני מתעד אותה ממרחק עשרים שנות אור, בדיוק.

כרמלה מתכופפת לקטוף פרח פרג אדום.  גופה של כרמלה דקיק וחד.  כרמלה מכופפת מרפקיה החשופים ומרימה את הפרח מעל הגבעול.  היא איננה מריחה אותו.  כרמלה רצה לבדה בשדה ענק של חרציות ופרחי פרג.  אור השמש ההולכת ונעלמת מתפזר מגופה בזוויות ישרות.  אני פוסע בשדה הריק מאחוריה ואינני מאבד את צעדיה. 

כרמלה נעצרת במרכז שדה הראיה שלי ומפילה את עצמה אל תוך הפרחים.  רק קצה שמלתה מציץ מעל גובה העשב.  כרמלה שרועה כולה בשדה הרמוס.  בתוך עיני נוצר כתם שצורתו כצורת כרמלה השכובה על מצע הפרחים, בתצלום אווירי.  כרמלה שואפת אוויר, נושפת, צליל נשימתה שרקני, תנועותיה מאטות והולכות.  שמלתה לבנה ואף כתם לא ניכר בה.  בידה פרח הפרג והיא תולשת ממנו את עלי הכותרת בזה אחר זה. 

כרמלה חובקת באצבעותיה המטופחות פרחפרג עירום.  פרחפרג יחיד, גלוח ראש, ששרידי העלי שלו מביטים בה במבוכה.  היא מקרבת לפרח ציפורן צבועה תכלת, מקרבת ומרחיקה.  כרמלה מביטה בשמיים כחולים דרך אצבעות התכלת שלה.  פרחפרג נשמט בין אצבעותיה ונושר אף הוא על השמלה הלבנה.

אני פוסע בשדה פרג וחרציות, ריק.  דמותה של כרמלה משורטטת בקפידה בעשב הרמוס.  כרמלה מתפשטת בדמיוני ואופפת את השדה כולו, עד האוטוסטרדה הנראית במרחק ומבני חוות הגז של פי גלילות.  היא עולה כאד ממשכבה, מהבילה את האוויר בריח הבלתי-נתפס של לק אצבעותיה.  כרמלה מדלגת מקצהו האחד של השדה עד משנהו.  כל הנשימות מלאות אותה.  כרמלה היא שדה פרג וחרציות.  היא מצמידה לשמשה האחורית של מכוניתי פרחפרגעירום.  אני נכנס למושב הקדמי ומתניע.