מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

"יש לך מניע" [פרסומת למצברים, שנות ה-90 של המאה הקודמת] תחושת ההישג – מתוקה ככל שתהא – אינה כוח מניע בחיי היומיום. ההישג נפרט לפרוטות, נשחק. בחלק ניכר מהימים החולפים אין מהקימה עד ההליכה לישון שום הישג יצירתי, שום הישג-שבהכרה. מה יש? יש הישגים-שבשגרה: גם היום הצלחתי לסיים את העבודה שהקצבתי לי. הצלחתי לתקן את המנורה באמבטיה. הישגים שמהותם לא ...

"איזה שעמום/ בשביל מה בכלל אתה קם בבוקר" (אסף אמדורסקי, 'אהבה חדשה') אז בשביל מה באמת לקום בבוקר? כשמבינים שהחלום על קיצור-הדרך (ההישג שמגיע לי וממתין מעבר לפינה, ראו פוסט קודם) שקרי, נותר רק האתוס הוותיק יותר, 'מחשבת הנמלה'. אולי בזיעת אפינו נאכל לחם, אבל אחרי הרבה זיעה, בסוף הלחם מגיע; אחרי הרבה השקעה, יש תמורה, בדמות הישג אמיתי. יתרונה ...

1. I just love success (פרנק'נ'פרטר, 'מופע הקולנוע של רוקי') הישג, הצלחה, ניצחון – מחנכים אותנו שהדברים האלה חשובים. הכי חשובים. מי מחנך? האתוס הקפיטליסטי, הטלוויזיה, ההורים. הישג: להתקבל ללימודים במוסד יוקרתי, לסיים בהצטיינות, לחזור על הפעולה. בכיתה י"א היה שבוע אחד, שבו הצטברו לי איכשהו – מרות בד"כ נמנעים מזה – כמה מבחנים חשובים. בגרות בע"פ באנגלית ביום ב', ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} ציור ללא כותרת. אם תינתן כותרת, תהיה מחויבות, תהיה 'אמנות'. אם יוזמן הציור, בתשלום, תהיה עסקה, תהיה כלכלה מעורבת. מידת המחויבות כגודלה של העסקה; עסקאות הנופלות מתחת לראדאר ניתן ...

לפעמים נדמה שבמציאות התזזיתית שבה נתונים העולם בכלל וישראל בפרט, הדרך היחידה למשוך תשומת לב לשירה ולספרות היא לצעוק. אין ספק בעיני שצעקה היא אחת מדרכי הביטוי הלגיטימיות של האדם היוצר, אולם קשה שלא לחוש שיש רבים המדגישים יתר על המידה את היצירה הצועקת, המוחה, הפרובוקטיבית, והופכים את העמידה על זכות הצעקה לנתיב הביטוי העיקרי. יש בכך מן הסכנה, ולו ...

לא כתבתי הרבה בבלוג בזמן האחרון, וגם הפוסט הזה לא ישנה את התמונה, כי מטרתו לעדכן שלא פרשתי, לא ברחתי מהטרולים ולא יבשו לי הרעיונות לפוסטים – אלא שהשילוב של לחץ בעבודה, ביקורים משפחתיים והצטננות קשה מהמקובל שואב את כל מאגרי הזמן והאנרגיה שלי ולא מאפשר לי להפנות ממרצי לבלוג. בתקווה שהכל יטופל בקרוב… (-:

בתגובה לקריאתו של אמיר. ג'ונת'ן מלים: יונה וולך. תרגום להיבליש: רונן א. קידר אז אני ככה בג'וגינג על העזריאלי ברידג' ופיתום משום מקום כל הג'מעה באה לי מאחור וכולם כאילו "ג'ונת'ן! הי ג'ו, כפרה… דחילקום תסדר לנו בספיד א ליטל דם. פליז, נו, טיפל'ה דם, זה הולך עשר עם ההאני." אז אני הולך על זה, אבל בקטנה. ג'אסט א ליטל ...

בפוסט הקודם-קודם עשיתי השוואה גסה בין מספרי התגובות בשלושה ערוצים שונים באינטרנט, במטרה להעלות מספר תהיות מעניינות בנוגע ל'קהל'. השתמשתי – באורח מקורב ולא-מדעי להפליא – במספר התגובות כדי להעריך את הקהל שנחשף ליצירה; את ההשוואה ביצעתי בין יצירות שהתפרסמו באינטרנט, בהנחה שהמדיום זהה ולכן סביר שהיחס בין מספר הקוראים למספר התגובות יהיה דומה. בתגובות העלה אמיר אור את ההשוואה ...

אורי קציר התחיל, לי ויעל המשיכו, וכשזה הגיע לעדה כבר לא היתה לי ברירה אלא ליטול את השרביט באופן אקטיבי ולהתחיל לחשוב על שלושה רגעים מרגשים משלי. המשימה הראשונה היתה לדכא את האינסטיקט הדירוגי-תחרותי שדחף אותי לחפש את 'שלושת הרגעים המרגשים *ביותר*' – ראשית, כי אי אפשר באמת להשוות, ושנית, כי מהלך כזה יוביל אותי לרגעים בנאליים מתוך יצירות שכבר ...

לפני שקפצתי לענייני העיר עסקתי בשאלת הקהל – הן מצד פנטזיות הפרסום, והן מצד שאלת התקשורת הבסיסית: אין תקשורת אם אין קהל, אבל כמה קהל בעצם צריך? והנה, התגלגל לידי ניסוי מעניין, ברמה האישית. ביום שלישי השבוע התפרסמו שניים משירי במדור השירה של Ynet, תיאורטית 'האתר של המדינה'. אפשר לקרוא אותם כאן. תחילה התלהבתי מהחשיפה ואחר-כך תהיתי מה תהיה מנת ...