בננות - בלוגים / / ציור ללא כותרת
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

ציור ללא כותרת

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

ציור ללא כותרת.

אם תינתן כותרת, תהיה מחויבות, תהיה 'אמנות'.

אם יוזמן הציור, בתשלום, תהיה עסקה, תהיה כלכלה מעורבת.

מידת המחויבות כגודלה של העסקה; עסקאות הנופלות מתחת לראדאר ניתן לבטל יחסית בקלות. עסקאות עם השטן לא ניתן לבטל גם במחיר החיים עצמם.

 

אדם ללא כותרת.

ללא כותרת אין מחויבות, אין המשכיות, אין משמעות.

אם תינתן כותרת, תיווצר עסקה. מחויבות לכותרת תמורת חסינות (זמנית)

מפני הנחש האפור הזוחל של אי-המשמעות.

כותרת מחייבת עריכה, מחייבת מחיקה. לא עוד 'רק אני'.

 

כותרת ללא תוכן.

 

פסקה אחת של חופש מאמירות של חופש מכותרות פסקה אחת עצמאית זה כל מה שמתירים לך עד שיעצרו את הטקסט הזה ויחקרו אותו בעינויים כי העז להתימר שאין בו משמעות, כי העז לטעון על עצמו שהוא –

ללא נכון! לא העז לטעון על עצמו דבר. אני רואה את המלכודת עכשיו, עצם טענת המחאה היא טענה, וככזו נותנת כותרת, חותמת עסקה מסוג אחר, עסקה לא-כתובה: אני אהיה האויב, האחר, ה-unheimlich. התפרץ אל מול הטענה ותהפוך בעצמך לטענה, אנטי-כריסטוס המצדיק את הכריסטוס. נפילת מגדלי התאומים היתה נצחונה הגדול ביותר של אמריקה.

 

כותרת ללא כותרת.

כותרת זמנית? לצורך החזרה לשגרה בלבד. כותרת שהיא שקר, כותרת שקרית במודע. אני איקס. אני וויי. אני זד. פרשו כרצונכם: איקס הוא וענונו, וויי היא האחוזה, זד איז דד. כל פעולת ההכתרה ניתנת לכם, אני פטור בלא כותרת.

וגם זה בלתי אפשרי. 'ללא כותרת' היא כותרת.

 

לא לתת למבנה להיכנס לך מתחת לעור. לא לתת למבנה להיכנס. אומרים שהכותרת משחררת, מבקשים שתרקוד עם הכבלים. כך זה הכי נכון, רצון ומעצור. עצור. עצור. עצור.

 

תן כותרת. על מה לעזאזל אתה מדבר? הַגדֵר. הַגדֵר.

 

אני מדבר על הצורך להיות חופשי מכל עסקה. וזאת אני עושה מתוך עסקה, מתוך עסקה מחורבנת שאין לצאת ממנה: כך וכך חיים תמורת כך וכך מעשים. ההחלטות מתבצעות תמיד בתנאי מידע חלקי: כמה זמן עוד נותר? אינך יודע. אילו ממעשייך נחשבים לצורך העסקה? אינך יודע. עם מי נחתמה העסקה הזו? אינך יודע. עורכי הדין של הצד שלך מרימים ידיים, אבל לא הולכים לשום מקום. הם הקולות בתוך ראשך והם יודעים רק דבר אחד: נחתמה עסקה.

 

הציור יימכר גם אם האמן יקרוס וימות עם משיכת המכחול הראשונה.

העסקה קודמת לכותרת, קודמת אפילו ליצירה.

 

***

האם אפשר להימנע מיצירה?

כל נשימה יוצרת שינוי במצב החמצן באוויר.

 

האם אפשר להימנע מהעִסקה?

כל נשימה מקטינה את כמות החמצן שתשאף עוד.

 

האם אפשר להימנע מכל כותרת?

כל נשימה היא כותרת

לשיר קצר שנקרא

'נשימתי האחרונה'

 

***

 

הטקסט לעיל נכתב ללא עריכה.

עריכתו אפשרית ואף הכרחית,

אולם למרות זאת אמנע ממנה.

את הטקסט הזה, לעומת זאת,

אגזום בקפידה ואקבע כמצבה

לטקסט החי שלפני הכוכביות.

 

16 תגובות

  1. רונן, פעם הלך לאו טסה עם תלמידיו, ובדרך עברו ליד עץ עבות, עתיק ומשונה. גזעו, ענפיו – הכל היה מעוקל ומעוות.
    לאו טסה הצביע על העץ. "ככה עליכם להיות" אמר לתלמידים. "ככה?", שאל אחד מהם, "הרי העץ הזה חסר תועלת".
    "בדיוק כך", אמר לאו טסה. "מכל היער העתיק הוא היחיד שחוטבי העצים השאירו"

    שמא הבעיה היא לא הכותרת אלא התוכן? וכשנוכל להיות ללא תוכן, נוכל לא להיות…

    אהבתי מאוד את האפוריזם החותם:
    "כל נשימה היא כותרת / לשיר קצר שנקרא / 'נשימתי האחרונה'"

    • נדמה לי ש'תוכן' הוא גם סוג של כותרת. העץ המעוות הוא זה שלא נמצא לו שימוש, כלומר זה שלא ניתן היה להכתיר בכותרת שימושית.

      להיות חסר תועלת? משימה קשה עד אימה בעולם הפונקציונלי של היום (-:

    • רונן, כותרת זו אחת שאלות שלי. אני לא נותנת כותרות לציורים שלי, אלא "ללא שם" untitled. מהסיבות שפרטת כאן. לא יכולה להגדיר, להתחייב, להתמודד עם ההשלכות של קביעת שם. אבל לא מחולשה, אני חשה שאני פועלת כך. אלא דווקא מתוך החלטה מודעת לא לסגור דברים. רוצה להיות חופשיה מכל עסקה, כדבריך.
      אהבתי את הטקסט המהורהר הזה.

  2. מעניין מאד.

    פעם לקחתי נערה צעירה מהפרובינציה למוזיאון. כשראתה ציורים ללא כותרת , אמרה: הוא יכול לצייר כאלה ציורים ולא יכול למצוא להם שם?

  3. עדנה גור אריה

    שאלת את השאלה המשמעותית " האם אפשר להימנע מיצירה?"
    השאלה היא האם אנחנו מחוייבים למה שיצרנו או שברגע שהוא יצא מתחת ידינו הוא אינו שלנו, אלא של כל מי שראה או קרא.

    • אני בעד לא להיות מחויבים למה שכתבנו. אבל זה יותר קשה כשמדברים על ה'יצירה' שכולנו יוצרים – האישיות.

  4. זה פשוט מצויין. ההתרסה כנגד המסגרת, המחוייבות, ההגדרה החיצנית ליצירה, חיציונת להוויה – היא מסגרת כשלעצמה.
    השליטה היחידה היא על הכוונה (ליצור כותרות או לא? – להגדיר אותה ובכך להיות מוגבלים בגבולותיה או פשוט לתת לה להיות – הרי ספק אם היא קיימת אם אינך מגדיר אותה…)
    האמירה המשמעותית של הטקסט הזה בעיני היא הרטוריקה של כתיבה ללא עריכה – הזרימה הבלתי פוסקת של מחשבה מתפטלת סביב עצמה.
    זו בדיוק הדרך לומר, לכתוב, ליצור – ללא כותרת מכוונת.
    לא "לדבר על" אומנות, אלא ליצור אומנות שתדבר בשבילך …ללא כותרת.

    • אישית אני בדרך כלל מהמאמינים הגדולים בעריכה – אבל שום עריכה לא תהפוך טקסט בינוני לטקסט טוב. אני מאמין שעריכה היא פעולה משלימה ליצירה, אבל כוח החיות של האמנות לא בא מתוך מחשבה-עריכתית.

  5. טובה גרטנר

    היי רונן
    .
    שנים ככה חייתי… בלי כותרת.
    לפחות ניסיתי….
    כי זה הכח הזך של היצירה.
    היום קשה לי עם הבדידות… מחפשת עוד דרכים… אפילו לשלוח לעיתון זוטא, זה היה כותרת, כי ככה הסיפור היה מופיע פעם באוסף שלי… ואף אחד לא היה זוכר אותו מבין כולם, נתתי לו מעמד אחר כששלחתי אותו.
    מעבר להכל אין לי וויכוח איתך, החיפוש והתהיה שלך מאוד מסקרנים אותי
    להתראות טובה

    • ליצור ללא כותרת זה לא קל, אבל לחיות ככה זה באמת קשה – אני יכול מאוד להבין את הפיתוי (הי, אני עצמי מספק הרבה מאוד כותרות כאלה).
      שמח שאת עוקבת.

  6. 🙂
    אז לפי השורות האחרונות לגמרי, הגזומות בקפידה, עריכה הורגת טקסט חי. יפה. יש ימים שאני נוטה להסכים עם זה.
    אבל הכותרת, אתה יודע, זה קצת כמו ההקדמה: מןסיפים בסוף, ולדעתי גם אז לא חייבים.

    • תרשי לי להסתייג מעצמי ולומר: לפעמים.
      עריכה *לפעמים* הורגת טקסט חי. את הטקסט הזה חששתי שהיא תהרוג. אז ויתרתי.

  7. ענבל כהנסקי

    השבוע עשיתי עסקה: קניתי תמונה שראיתי בגלריה. לתמונה יש שם "התכשיטן" היא עדיין מוצגת בגלריה. לכשתסתייס התערוכה אקנה בפועל ובכסף את התמונה ואקח אותה הביתה שם היא תהיה תלויה. אני לא אוהבת את הכותרת. בביתי היא תהיה תלויה ללא כותרת.
    בשבועות הארוחנים אני בתהליכים של קניית דירה. ובמשא ומתן דרך עורכי דין. העסקה תצא לפועל בסוף ינואר ובינתיים אני חיה בהמתנה בדירה שכורה.
    בקרוב יצא לאור ספר השירים הראשון שלי ויעלה כך וכך לי. אני לא מצפה להרוויח ממנו. כותרתו "פִּרְאַי הַיּוֻם" (ואתה, רונן יקירי, ערכת אותו)

    אפשר להסיק כל כך הרבה מסקנות משלושת הפסקאות לעיל. אפשר גם לא. אפשר לא לתת להן כותרות ופרשנויות. יותר מעניין כן לעשות זאת. בעצם, לתת כותרת. אחרת איך נגבש דעה על האישיות של עצמנו, אלא דרך התבוננות ושיחה על המעשים שאנחנו עושים.

    • כן, השאלה היא האם בדיאלוג הזה עם האישיות אנחנו כבולים לכותרות שנתתו קודם. אנשים אחרים, העולם ובכלל, מצפים לעקביות של ה'אישיות', מצפים שקו אופי שנחרט יישאר שם לנצח. כותרת ליים היא סיכון להתאבנות; זו הסיבה שדיברתי על 'כותרת זמנית'.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר