בפרק הקודם: קבוצת "און" שואפת לכבוש את השירה העברית בתנופה אדירה. שנה אחרי שהקמנו את "און", היה ברור שהגיע הזמן לצאת החוצה. ההחלטה לעשות זאת בערב שירה (ולא בכתב-עת או באנתולוגיה) נראתה טבעית על רקע מבול כתבי-העת שהחלו לצאת בשלב זה, ובגלל שהכוחות היצירתיים בקבוצה כללו באותה נקודהמוזיקאי ולפחות שתי משוררות עם רקע בתיאטרון. מאותה סיבה, ובהתאם לכותרת הישנה של ...

כמו קבוצת "קסת", גם הקבוצה הבאה שהשתתפתי בה החלה בעקבות ערב שירה. אבל בניגוד להתחלה הדרמטית של "קסת", המקום היה צנוע הרבה יותר – בסך הכל המושב האחורי של מונית שירות מחיפה לתל אביב, שם הצטופפתי עם שתי משוררות חברות-קסת-לשעבר בדרך חזרה מערב שירה בהנחייתי ב"מרתף 10" בחיפה. כטוב לבנו בשירה ובהצלחת הערב, התחלנו להעלות זכרונות, עד שאיפשהו ליד מחלף ...

לפני הכל, הערה: במרחבי האינטרנט הספיק בינתיים ע" מהפוסטים הקודמים לקרוא את הסיפור ולהעביר אלי מסר, שאין לו בעיה עם חשיפת שמו בהקשר זה. כדי למנוע עוד ספקולציות, אציין אם כך שע" הוא עופר צוק, שזכה כחייל בתחרות השירה הצה"לית ומאז פרסם במגוון במות והיום חבר בקבוצת "אלף". ועכשיו להמשך שידורינו לערב זה. זמן מה אחרי ש"קסת" התפרקה ניסיתי לחשוב ...

בפרק הקודם: אני וע' מחליטים להקים קבוצת משוררים צעירים. זמן ההתארגנות שנדרש ל'קסת' היה קצר במידה מפתיעה. תוך פחות מחודשיים כבר נוצרה קבוצה, היה שם והיה קונספט כללי. הבעיה הראשונה שהיה עלינו לפתור היתה גיאוגרפית: ע' גר בת"א ואני בחיפה, והמשוררים שאספנו התחלקו די שווה בשווה בין הערים. הפתרון היה להקים קבוצה דו-ראשית – עם ענף בת"א וענף בחיפה – ...

עם כל הפריחה החדשה של כתבי עת לשירה, קבוצות, סיעות, אתרים ומה לא, לפעמים אני שואל את עצמי איך זה שאני לא מעורב באף אחד מכל היוזמות המהפכניות האלה. למי שלא באמת מכיר אותי זאת נשמעת שאלה מוזרה, כי בראייה מבחוץ נראה שאני לא טיפוס אוונגרדי במיוחד, אלא כזה שמתקדם לאט, מפרסום לפרסום, בתוך הממסד (בהנחה הבעייתית שהליקון זה הממסד). ...

צ"יקי כתב על הזרות שהוא חש כלפי רוב השירה על מדפי חנויות הספרים. הוא השווה את חוסר היכולת שלו לקרוא את השירה הזו לחוסר יכולתו של האדם לשמוע בתדרים מסוימים (שבעלי חיים אחרי מסוגלים לשמוע בהם ולהיפך). אף כי אפשר להיעלב ממטאפורת "משרוקית הכלבים" בה הוא משתמש, הרעיון כשלעצמו מובן לי, ולמעשה אני חש כך בכיוון ההפוך, כלפי השירה שמתפרסמת ...

Everybody should believe in something. I believe I"ll have another drink. W. C. Fields היה לי ידיד טוב, כעיקרון איש מדע ומחשבים, שאמר לי פעם שהוא אדם מאמין. – "מאמין במה?" שאלתי. – "לא במה. מאמין וזהו," ענה הבחור (נקרא לו א" לצורך העניין) – "אבל להאמין זה תמיד במשהו." – "אז בוא נגיד שאני מאמין באמונה." ואז הוא הסביר. ...

לאחרונה (על מי אני עובד? ממש לא לאחרונה, אבל רק עכשיו היה לי זמן להגיב על זה) על אמנות ופוליטיקה, וליתר דיוק, על שירה פוליטית. אם אני לא טועה, זה התחיל מהערה של יודית על שבשירה הישראלית יש יותר מדי פנטזיה ופחות מדי מציאות. במלים אחרות, שאין מספיק שירה פוליטית-חברתית. כשאני חושב על המונח 'שירה פוליטית', הדימוי הראשון שעולה לי ...

(בעקבות התגובות למאמר של יעל ובכלל) אומרים שהרשת מרדדת: מרדדת את השפה, מרדדת את התקשורת. אלא שהרשת – כמו כל אמצעי תקשורת – היא ים רחב של מקומות, דימויים, אתרים, פינות. יש בה פינות רדודות למכביר, אוקיאנוסים שלמים של תכנים בעומק הברכיים. אבל יש גם מקומות עמוקים, שבהם נוצרת תקשורת מיידית ומהירה אבל גם רגשית ועמוקה, שבהם מדברים על כל ...

בשולי הדיון על עישון , המתפשט בבלוגייה כמו חשפן במסיבת רווקות, רציתי לספר משהו קטן וטפשי על עצמי. אני לא מעשן, אבל נראה שזו רק תאונה (מבורכת) של ההיסטוריה: גדלתי בבית לא-מעשן וזמנים הנחוים להשפעה שבהם רוב המעשנים מתחילים (תיכון, צבא) הייתי ילד-טוב-ירושלים, והסתובבתי בחברה של ילדים-טובים-ירושלים, או במלים אחרות חנונים, שאהבו לדבר על פיזיקה, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, בדיחות נונסנס ...