מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

נתקלתי השבוע בשני מאמרים העוסקים בדרל שבה משנה הרשת – אולי לרעה – את הרגלי החשיבה שלנו. הראשון, בניו יורק טיימס (דרך ליבריסטו), הוא יותר הומוריסטי, אבל מצהיר בריש גלי שהדרך להיות אינטלקטואל (או פסאודו-אינטלקטואל) בעידן הרשת כבר לא עוברת דרך הידע – הקאנוני או האזוטרי – אלא מתרכזת במדיה, בדרך שבה נאסף הידע, במנוע החיפוש החדש, בבלוגים שמאתרים "מה ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} שירה עברית  תורכי, מי חלם אותך הלילה? (תשתה קפה תורכי ותתעורר). עורו אחים בלב שמח ואחי שותק. לא אשתוק כי ארצי שנתה את פניה (ארץ חמדת גנים)                                    וכל ...

ריכארד וגנר נולד ב-1813 ומת ב-1883 – שנה אחרי עליית הבילויים ושש שנים לפני שהיטלר נולד. ב-1876, שבע שנים לפני מותו, ייסד וגנר בעיר הקטנה ביירוית שבבוואריה פסטיבל המוקדש ליצירותיו; אחרי מספר שנים החל הפסטיבל לפעול בקביעות, פעם בשנה, והפך למסורת. בשנות ה-30 נקשר הפסטיבל באורח מובהק למפלגה הנאצית. ויניפרד וגנר (אשת בנו של המלחין), שקיבלה את ניהול הפסטיבל ב-1930, ...

לחלק א" Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אולי זו היתה ההתלהבות הראשונית ששככה, או סתם קול הגיוני תובעני, אבל אחרי חודשיים של "חברות" התחילו לעלות לי שאלות מציקות.  מאיפה הוא בא? מה הוא מוצא ...

בעקבות הרוחות של אמיר והליליות של מירי, נזכרתי בסיפור קצר שכתבתי לפני הרבה-הרבה שנים. בגלל שנכתב מזמן הוא קצת בוסרי, אבל נראה לי שיש בו עדיין עניין לציבור. החיסרון השני הוא שהוא קצת ארוך ולכן (למען הקריאה במחשב) פיצלתי אותו לשני חלקים, וזה הראשון. האדם הנכון             אני חושבת שזה היה משה שהעלה את הרעיון.  לא, אודי, יותר מתאים לו ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} הָלִינָה בת שבע עשרה. היא מתלבשת מול המראה, מושכת אל גופה חצאית מיני מלפני שנתיים. רגליה נכנסות בקלות אל הבד הנעים, ומתארכות מתחתיו ככל האפשר. מרוצה, היא מביטה בעצמה ...

הערה: נדמה לי שכתבתי כבר בנושא הזה בבלוג השני, אבל גם עבר זמן וגם הקוראים כאן קצת שונים; עם הקבועים הסליחה. מטרתה של כל יצירה אמנותית היא להגיע לקהל. לתקשר אתו. כמו בבדיחה הידועה – על ההוא שמתפלל בדבקות לזכות בלוטו, ואלוהים אומר "הייתי נענה לתפילותיו, לו רק היה קונה כרטיס" – גם שיר נפלא, אם לא יישלח לכתב עת ...

עדה כתבה בתגובות לפוסט על החלק הנחמד בסופי הימים – הגלישה מתוך המציאות אל השינה. ובפוסט לפניו עסקתי בהיפוך האכזרי של הגלישה הזו – ההיקרעות מהשינה אל המציאות. לשניהם, אגב, יש פוטנציאל פואטי, בגלל שההישארות בקו התפר של המציאות מחדדת את ראיית-הפרטים שבאה יחד עם אי-ראיית התמונה השלמה, הגדולה. בגלל זה גם כותבים יומני חלומות. מה שכן, ההישארות בתוך המעברים ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} לאחר חצות מתחילות הדקות להיצמד זו לזו כפיסות קטנות ויבשות של נייר טואלט הנאספות בשערות החתול לתלתלי אשפה. הזמן שנותר לנו מתארך ללא לאות, מתמתח בזלזול מול ניסיונותיי הנחרצים ...

  בעקבות הפוסט של שירה, נזכרתי בשיר די ישן שלי שמתעסק בנושאים קרובים (או לפחות מהדהד לכיוון). Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} שָחַרִית. מדיטציה יהודית  כְּשֶׁהַבֹּקֶר מִשְׁתַחְרֵר מִּתּוֹךְ נִצְרָה      אֲנִי קָם מוֹתֵחַ אֵיבָר ...