מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
בעקבות הפוסט של שירה, נזכרתי בשיר די ישן שלי שמתעסק בנושאים קרובים (או לפחות מהדהד לכיוון).
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
שָחַרִית. מדיטציה יהודית
כְּשֶׁהַבֹּקֶר מִשְׁתַחְרֵר מִּתּוֹךְ נִצְרָה אֲנִי קָם מוֹתֵחַ אֵיבָר אַחָר אֵיבָר
מְנַסֶּה לְהַבִין מַה יִהְיֶה הַיוֹם לִקְלוֹט בְּמֹחִי יוֹם שָׁלֵם יוֹם עָתִּיד שָׁלֵם
הִמדריכה אָמְרָה לְהַגִיד "שְׁמָע יִשְׂרָאֵל," וְאֲנִי אֵינֶנִי שׁוֹמֵע דָּבַר
ריסי חתומים שָׁרוּי בְּאֲפֵלָה גְמוּרָה
הַבֹּקֶר מִשְׁתַּחְרֵר מִּתּוֹךְ קֻפְסָא
אֲנִי פּוֹקֵחַ עַיִן לְכַבּוֹת אֶת הַמוּזִיקָה שָׁעוֹן מְעוֹרֵר
רָדְיוֹ בִּקְצֶה הַחֶדֶר רָחוֹק
כְּשֶׁהַמִיטָה מִתְעַרְטֵלֶת מִגּוּפִי אני מַבִּיט בָּה עוֹרֵג אֶל גוּפָהּ הֶחָמִים
לְהַגִיד "שְׁמָע יִשְׂרָאֵל" כָּל בֹּקֶר
אוֹר עָמוּם דֶּרֶךְ תְּרִיס חַדְרִי מִתְעָקֵּש לִצְרוֹב
חֶדֶר מִדַרְדֵּר מִתְבַּהֵר נִפְרָשׂ מוּליִ אָפֹר
גוֹרֵר עַצְמִי לַמִקְלָחַת זֶרֶם מַיִם עצור תגֵן עַל עָצְמְךָ
על הַפָּנִים נֶעֱצָר לֹא לַחְשׁוֹב
אָסוּר זֶּה אָסוּר שְׁמָע יִשְׂרָאֵל אָמְרָה
מְגָרֵד אֶת הַאִישׁוֹנִים לְפָרֵק קוּרֵי שֵׁנָה הַשֵׂעָר שֶׁלִי נוֹרָא
כשהבֹּקֶר מתבהר תּוֹפֵס מָמָּשות אני קם מתוך חֲלום והד חלום
עוּבְדוֹת נִקְרָשׁוֹת מוּל עֵינַי לְסֶדֶר קוֹרְאוֹת לְסֶדֶר נִקְרָאוֹת
"שְׁמָע יִשְׂרָאֵל," מְמַלְמֵל מְסַמֵּן סְפִּירָלַת אוֹר
בֹּקֶר גוֹלֵשׁ על גופי מְקַלֵּף מִמֶּנִי לַיְלָה נוֹטֵל חַיִים
אהבתי מאד.
עכשיו חוזרת לישון ..
יפה, רונן. אחר, כמובן, משלי. למרות שהמשחק עם ההד דומה… היית צריך לומר "ברוך שלא עשאני אישה"!
ומעניין שדווקא מדריכה ולא מדריך.
מאד אוהבת את המשפטים
משתחרר מתוך קופסא (הבוקר)
גולש על גופי (הבוקר)
מקלף ממני לילה נוטל חיים (הבוקר)
ועוד.
כן, ברור ששונה – שלך עוסק בנושא המגדרי ושלי דווקא במקרה הזה רחוק ממנו. מה שהזכיר לי היה ההדהוד בין פסוקים שנאמרים כתפילה לבין מחשבות פנימיות.
והמדריכה נובעת מהסיפור-שמאחורי-השיר, כלומר מהמציאות עצמה.
רונן, שיר נהדר
משוחח עם השיר הנהדר גם כן של שירה ארד (עמוקה 2)
איריס
בגלל ההדהוד הזה העליתי אותו עכשיו מהאוב – בגרסתו הראשונה הוא בן כמעט עשר שנים.
רונן, השיר כמו מתנה יפה לבקר הזה, כי הוא מזכיר לי את: "מְסַמֵּן סְפִּירָלַת אוֹר בֹּקֶר גוֹלֵשׁ על גופי מְקַלֵּף מִמֶּנִי לַיְלָה".
"נוֹטֵל חַיִים" – על זה אחשוב רק מחר..:)
תודה!
אה, אבל זה הולך ביחד… כמו שהבוקר הוא הנותןף הוא גם הלוקח (עולם החלומות, הו, עולם החלומות)
רונן, הוא לוקח את הלילה- בקלות, זה נכון. אבל גם מחסיר פעימת חיים אז על זה אחשוב רק מחר..:)
דימויים מעניינים של הבוקר המשתחרר (מניצרה, מקופסה), וצורב ומקלף וכו". הכי אהבתי את השורה השלישית. איכשהו, היא הצחיקה אותי, למרות שהשיר אינו מצחיק (אבל מי זאת המדריכה?).
ובכלל, מאז ומתמיד חשבתי שהבוקר הוא החלק הכי בעייתי של היום. 🙂
דווקא שמח שהצחיק אותך. יש פה העמדה צינית שבהחלט יכולה להצחיק (מזווית מזוימת). המדריכה, כמו שכתבתי לעיל, היא אישה בשר-ודם שבאמת הציעה לי לומר שמע ישראל כל בוקר (ולסמן סביב ספירלת אור).