מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
את הפוסט הזה אני חייב לאבא שלי, שהתקשר אלי אתמול כדי לספר לי כמה הוא נהנה מהשירים של לאונרד כהן. בעיקר הוא דיבר על השיר Take this Waltz, ועל המלים המכושפות והמורכבות שלו. סקרנותי התעוררה כשהוא ציין שהשיר מבוסס על תרגום לאנגלית של שיר מאת לורקה, "ולס וינאי קטן".
אחרי השיחה מצאתי את השיר המקורי של לורקה, בספרדית, ועקבתי אחר ההבדלים בינו לבין התרגום-עיבוד של כהן. כאן למשל אפשר לראות השוואה כזו, בין השיר של כהן לבין תרגום מילולי של לורקה לאנגלית.מצד אחד, העיבוד של כהן נתן לשיר חיספוס מדהים, הן במלים והן במנגינה, ואווירה מכשפת – שאין בתרגום המילולי. מצד שני, בשיר של לורקה יש כמה דימויים ותמונות שאבדו אצל כהן, וביחד הם יוצרים שיר קצת שונה – יותר אכזרי, אם בכלל אפשר.
וזה נתן לי רעיון: לתרגם מספרדית לעברית את השיר של לורקה, כמו שהוא, אבל בתרגום-עיבוד חופשי יחסית, שינסה להכניס בו משהו מהעיבוד של כהן. לצורך העניין הקשבתי לעיבוד של כהן כמה פעמים, קראתי את השיר המקורי שוב ושוב, גייסתי את כל הספרדית שלמדתי, וזה מה שיצא.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
ולס וינאי קטן
בווינה יש עשר בחורות,
כתף לה בוכה גם המוות
וחורשה של יונים בְּתוּרוֹת.
יש רסיס בודד של השחר
בַּמוזיאון של הכפור.
יש אולם של אלפי חלונות.
איי, איי, איי, איי!
קח את הוואלס, ששפתיו חתומות.
את הוואלס, את הוואלס, את הוואלס, את הוואלס,
של עצמו, של הקוניאק, של המוות,
שטובל את זנבו במי-ים.
אני אוהב אותך, אוהב אותך, אוהב אותך,
עם הכורסה ועם הספר המת,
לאורך פרוזור מיואש,
בקיתון האפל של האירוס,
במיטתנו, מיטת הירח,
ובמחול חלומו של הצב.
איי, איי, איי, איי!
קח את הוואלס שמותניו רצוצות.
בווינה יש ארבע מראות
שם שפתיך משחקות בהדים.
יש מוות שנכתב לפסנתר
וצובע בכחול בחורים.
יש קבצנים לאורך הגגות,
יש זֵרים טריים של דמעות.
איי, איי, איי, איי!
קח את הוואלס שגווע בזרועותיי.
כי אני אוהב אותך, אוהב אותך, אוהב אותך,
בעלייה בה משחקים ילדים,
חולמים אורות עתיקים מהונגריה
בלחשושיו של ערב אדיש,
רואים כבשים ואירוסים של שלג
בשתיקה הכהה של פניך.
איי, איי, איי, איי!
קח את הוואלס, את ה"אני אוהב אותך לנצח".
בווינה ארקוד שוב אתך
בתחפושת, עם ראש של נהר.
ראה, יקינטונים פורחים בגדותי!
אשאיר את ראשי בין רגליך
את נפשי בתמונות ובאירוסים
ובאדוות הכמוסות של צעדייך
אני רוצה, אהובי, אהובי, להשאיר
כינור ובור קבר, סרטי שי של הוואלס.
יותר ויותר אני משתכנעת שליאונרד כהן לא עובד בלי המנגינה והאינטונציה של קולו.
אני חוששת שכנ"ל.
אבל אני כבר מזמן מכושפת.
ואולי זה רק בגלל שאני לא יודעת בכלל ספרדית..
טוב, לא ניסיתי להעביר את כהן (אחרת הייתי מתרגם את הגרסה שלו), אלא את לורקה – או יותר מדויק איזושהי נגיעה שלי במקורות השונים.
מחול המתים, הואלס הוינאי עם הבחור.
הומופוביה עצמית סמויה?
או אולי מערכת יחסים הרסנית?
ובכל מקרה, ולס וינאי רוקדים צמוד צמוד ומי שמוביל אמור גם קצת להרים את הפרטנר שלו בסיבובים. סקסי מאוד, יחסית לתקופה בה רקדו ואלס. ביטוי אלגנטי לתשוקה. יש לזה כנראה משמעות לא מעטה כאן, [ולדעתי, לורקה המוביל 🙂 אבל זה כבר באמת מוגזם לפרשן לשם. סתם הרגשה]
יופי של תרגום, הגם שאיני מכירה את המקור, מעביר תחושה שונה מאוד משל הואלס של לאונרד.
ובמילים אחרות, ואלס קמיקזה.
הפרשנות שלי היא באמת משהו בין השניים, בין הההומופוביה העצמית לקשר ההרסני, ואולי שניהם. המוות שנמצא בכל מקום, האפלוליות, ההדים. ואפילו יותר סקסי, או לפחות יותר בוטה, ממה שלאונרד כהן עשה אתו.
איי, איי, איי, איי!
רונן, שני החברה האלה כל כך שונים, שלטעמי עשית כאן הכלאה בין כלב לתיש.
ואומרת את זה אחת שאוהבת את שניהם מאוד.
לורקה הוא המשורר הראשון שנחשפתי אליו בילדותי, כשהייתי נוסעת לאחותי הגדולה שגרה בירושלים, ונשבתי במוזה האפלולית שלו.
ליאונרד כהן הוא הזמר המשורר הראשון אליו נחשפתי בנערותי, אחותי (אחרת.. אנחנו ארבע) קנתה את "סוזן", נדמה לי שכך קראו לתקליט ההוא, והייתי חורשת עליו ערבים שלמים בסלון, בדלת סגורה.
עד היום אני חורשת עליו.. (:
לא מזמן קניתי אוסף שירים מתורגם שלו, והתקשיתי למצוא בשירים הללו את הקסם שכל שובה בו, השירים בנאליים להחריד, התאכזבתי מאוד.
הוא לא צריך לפרסם כל מה שהוא כותב כ"שירה", סתם פיזמונים חלשים, ובלי המנגינה חבל על ההשקעה בקריאתם.
לא מחליפה את לאונרדו באף אחד: הקול הסקסי, המוסיקה המקסימה והסוחפת. את לורקה אני אוהבת ,אבל כמה מוות יש בליריקה הספרדית ,כמה עצב וחתונת החיים אמורה להיות שמחה לא רק חתונת דמים לא?
ודווקא ליריקת המוות הזו משכה אותי לשיר הזה בגרסתו המקורית.
אני מסכים שהשירים של לאונרד עובדים הרבה פחות בלי הקול והמוזיקה, ועוד פחות בתרגום. אבל אני כן מרגיש שיש משהו בין החספוס של כהן והנואשות של לורקה (וגם כהן כנראה חושב כך, כי הוא בעצמו מעריץ של לורקה ואפילו קרא לבתו על שמו).
אני יצרתי גרסה משליף ששואבת משניהם (אבל יותר מלורקה, אני חושב, כי נשארתי נאמן לסדר הדברים אצלו).
תודה על התרגום הזה.
לפני כמה חודשים נתקלתי בולס הוינאי הקטן בספר של לורקה "משורר בניו-יורק" שתורגם לעברית ע"י רמי סערי. מיד שמעתי בו את הולס של ליאונרד כהן, אבל זה היה אחר – ולא רק בגלל השפה. בדקתי את המילים שהופיעו על עטיפת הדיסק והתרשמתי מן ההבדלים, תוהה שוב על יופי ועל נאמנות בתרגום.
אינני מבינה ספרדית ולכן אני יכולה רק לשער את "הנאמנות" מתוך ההבדלים בגרסאות בעברית ובאנגלית.
רונן, יש בתרגום שלך יופי שלעיתים עולה לדעתי על התרגום של סערי: למשל "יש רסיס בודד של השחר" לעומת "יֵשׁ שָׁם קֶטַע שֶׁל בֹּקֶר", או "שם שפתיך משחקות בהדים." מול "שֶׁבָּהֶן מְשַׂחֲקִים פִּיךָ וְהַהֵדִים." וגם קצב טוב: "במיטתנו, מיטת הירח,/ ובמחול חלומו של הצב." לעומת " בְּמִטַּת הַיָּרֵחַ שֶׁלָּנוּ/ וּבַמָּחוֹל שֶׁחוֹלֵם הַצָּב."
ויש חלקים אחרים בהם אני מוצאת את התרגום של סערי עדיף: "בַּמִסְדְּרוֹן הַנּוּגֶה/ בָּעֲלִיָּה הַאֲפֵלָה שֶׁל הַשׁוֹשָׁן,"
כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, אַהֲבָתִי, אוֹהֵב אוֹתְךָ,
בַּעֲלִיָּה שֶׁבָּהּ מְשַׂחֲקִים הַיְלָדִים,
בַּחֲלוֹמוֹת אוֹרוֹת הוּנְגַרְיָה קְדוּמִים
בְּרַחֲשֵׁי אַחַר-הַצָּהֳרַיִם הֶעָנֹג,
לְמַרְאֵה כְּבָשִׂים וַחֲבַצָּלוֹת שֶׁל שֶׁלֶג
בַּדְּמָמָה הַחֲשׁוּכָה שֶׁל מִצְחֲךָ.
אַי, אַי, אַי, אַי!
קַח אֶת הַוַּלְס "אֹהַב אוֹתְךָ לָעַד".
(שושנים, חבצלות או אירוסים? מה קורה איתם בספרדית?)
…
אֶת פִּי אַשְׁאִיר בֵּין רַגְלֶיךָ,
אֶת נַפְשִׁי בְּתַצְלוּמִים וּבַחֲבַצָּלוֹת,
וּבַגַּלִּים הָאֲפֵלִים שֶׁל צְעָדֶיךָ,
אֶרְצֶה, אַהֲבָתִי, אַהֲבָתִי, לְהַשְׁאִיר,
כִּנוֹר וְקֶבֶר, אֶת סְרָטָיו שֶׁל הַוַּלְס.
תודה! אירית
הי אירית,
תודה על המחמאות! אני מאוד שמח שמצאת יופי בתרגום שלי. (-:
את התרגום של סערי ראיתי אחרי שכבר החלטתי לתרגם, אבל לפני שניגשתי לעבודה. רפרפתי קצרות על הפתיחה והגעתי למסקנה שאני מרגיש את השיר אחרת, אז הנחתי אותו בצד ולא חזרתי להשוות.
התרגום של לאונרד כהן הוא במפורש ובמוצהר "תרגום-עיבוד", שאינו מנסה לשמור על נאמנות צמודה למקור. התרגום של סערי, לדעתי, הכי צמוד למקור (אני מאוד מעריך את סערי כמתרגם והספרדית שלו לבטח טובה משלי). אני בפירוש בחרתי בתרגום-עיבוד, ובכמה מקרים בחרתי לאו דווקא את המשמעות הראשונה של המילה הספרדית; אבל הלכתי פחות רחוק מכהן, שכן שמרתי על הסדר ועל המבנה המקורי.
זה כל כך קשה לתרגום, כשצריך, נוסף לכל הדברים האחרים, גם לשמור על המקצב של אחת-שתים-שלוש, עם דגש על ה"אחת". קשים חייו של מתרגם…
אהבתי את לחשושי הערב האדיש: יוצא יפה ככה. איזו שעת יום זו במקור הספרדי?
עכשיו עוד נשאר לתרגם את ולס אלף המקצבים, ואנחנו מסודרים. 🙂
במקור tarde, שזה משהו בין אחר-צהריים מאוחר לערב מוקדם; סערי בחר באחר-צהריים, אני הלכתי על הערב (בגלל כל האפלה שיש בשיר, בגלל הקצב).
ובכלל ואלס מתאים יותר לערב מאשר לאחר הצהריים, שלא לדבר על האורות (ההונגריים), שאמורים להידלק רק בערב…
לא יודעת מה רוצים, השיר בעיני מלא קסם של רקוד, נגיעה, משהו חושני ומשהו אפל, גם השירה של כהן כזו בעיני, תודה על התרגום, יש כמה שורות שאפשר לחקוק באבן {או בלב}
תודה!
החושני והאפל נמצאים לדעתי בכל הגרסאות – אבל יש בכל אחת דגשים אחרים.
תודה על הקישור הנפלא ליו-טיוב~~~!!!