בובה מתנפחת

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

הָלִינָה בת שבע עשרה. היא מתלבשת מול המראה, מושכת אל גופה חצאית מיני מלפני שנתיים. רגליה נכנסות בקלות אל הבד הנעים, ומתארכות מתחתיו ככל האפשר. מרוצה, היא מביטה בעצמה בזהירות, ומסירה את השפתון.

קצה הדלת נע במראה, וחצי נעל צבאית נראית מאחוריה. הלינה מסתובבת בציפיה ומזנקת אל דמות לבושת מדים. משחת נעליים וריח זיעה.

היא מתחפרת בחולצת החקי הקמוטה. גופייתה נמתחת לרוחב שדיה. חופנת את הבד המלוכלך ומחטטת בו בנחישות. עיניה נפקחות, ורצונה מותז על צווארו של החייל. עוגבת על גופו, מחניקה צחוק, מושכת שפתיה לינוק את פתחיו. החצאית מלפני שנתיים מחבקת את ירכיה בחמימות מטעה, לוחצת בקימורים הדקים, מַתְנָה אותה לפלוש אל החייל באצבעות מפקפקות, מטילות ספק, מעוררת אותה להבין כי בידיה שוב בובה חסרת חיים, בלון מוארך, שעל פניו ציירה בקפידה את המדים. הלינה מניחה אותו בסלידה ליד מראה בה היא משתקפת, נטולת שפתון, כפותה בחצאית משובצת, חיוורת.

הלינה משוגעת, היא חושבת לעצמה. היא שמנה, מסריחה, היא חייבת להתאפר.