חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
לפני כמה שבועות הוזמנתי לאמסטרדם ובאחד הבקרים יצאתי עם מארחי
איש ספרות ראוי מאד, לטיל ברחובות ותוך כדי נכנסנו לחנות ספרים חדשים ומשומשים ובין הספרים שידי ליטפה, פגשתי ספר של אליזבט בישופ הכולל את כל שיריה , עזבונותיה ותרגומיה ( The coplete Poems 1927-1979 Farrar, Straus and Giroux, New York), . למרות שני הכרכים המלאים של שיריה רכשתי גם את הכרך הזה . בסופו של הכרך מצאתי אוסף שירים שתרגמה לאנגלית וביניהם כמה שירים של אוקטביו פאז המשורר המכסיקני האהוב עלי מאד. וכך מצאתי עצמי מתרגמת את השיר של אוקטביו פאז המכיל את הקולות של פאז ובישופ יחדיו. השבוע חל האחד בינואר, ובמקרה, היה זה גם יום הולדתי בתאריך העברי, מצאתי עצמי נמשכת לשיר החכם הזה, האומד את כוחו של הזמן להניע ולבנות מציאויות. לשנות ולהשתנות ולהמציא את עצמנו ועולמנו. הזמן, הוא בחינת אלוהים.
ראוי היה לתרגם מהספרדית, מהמקור. אך מאחר שאוקטביו פאז היה שותף לתרגום, נדמה לי שיש כאן הקלה באיסור.
איש ספרות ראוי מאד, לטיל ברחובות ותוך כדי נכנסנו לחנות ספרים חדשים ומשומשים ובין הספרים שידי ליטפה, פגשתי ספר של אליזבט בישופ הכולל את כל שיריה , עזבונותיה ותרגומיה ( The coplete Poems 1927-1979 Farrar, Straus and Giroux, New York), . למרות שני הכרכים המלאים של שיריה רכשתי גם את הכרך הזה . בסופו של הכרך מצאתי אוסף שירים שתרגמה לאנגלית וביניהם כמה שירים של אוקטביו פאז המשורר המכסיקני האהוב עלי מאד. וכך מצאתי עצמי מתרגמת את השיר של אוקטביו פאז המכיל את הקולות של פאז ובישופ יחדיו. השבוע חל האחד בינואר, ובמקרה, היה זה גם יום הולדתי בתאריך העברי, מצאתי עצמי נמשכת לשיר החכם הזה, האומד את כוחו של הזמן להניע ולבנות מציאויות. לשנות ולהשתנות ולהמציא את עצמנו ועולמנו. הזמן, הוא בחינת אלוהים.
ראוי היה לתרגם מהספרדית, מהמקור. אך מאחר שאוקטביו פאז היה שותף לתרגום, נדמה לי שיש כאן הקלה באיסור.
האחד בינואר / אוקטביו פאז
תרגום מאנגלית מתוך תרגום משותף של אליזבט בישופ ואוקטביו פז
הדלתות של השנה נפתחות
כמו דלתות השפה,
לעבר הלא נודע.
בליל אמש אמרת לי:
מחר,
נצטרך לחשוב את הסימנים הבאים
לרשום נוף ולבדות תוכנית
על דף כפול
של נייר ויום
מחר, נצטרך להמציא ,
שוב פעם,
את ההוויה של העולם הזה.
פקחתי את עיני מאוחר .
לשבריר שניה
חשתי מה שהאצטקי הרגיש,
על פסגת הצוק
בשכבו ממתין
שיחזור הזמן שאין לסמוך עליו
בעד הסדקים של קו האופק.
אבל לא, השנה חזרה.
היא מילאה את כל החדר
ומבטי כמעט נגע בה.
זמן, ללא כל עזרה מאתנו,
קבע,
בדיוק באותו סדר כמו אתמול
בתים ברחוב הריק,
שלג על הבתים
ודומיה על השלג.
היית לצידי,
עדיין ישנה.
היום בדה אותך
אך את עדיין לא הסכמת
להיות מומצאת על ידי היום.
ואף לא את האפשרות שאני אהיה בדוי גם כן.
את היית ביום אחר.
היית לצידי
וראיתי אותך כמו את השלג
ישנה בין המראות
הזמן, ללא כל עזרה מאתנו,
בודה בתים, רחובות, עצים
ונשים ישנות.
כאשר תפקחי את עיניך
שוב נהלך,
בין השעות לבין המצאותיהן,
נהלך בין המראות
ונישא את עדות הזמן ואת הטיותיו .
אולי נפתח את דלתות הזמן
ואז נכנס אל הלא נודע.
קיימברידג", 1 בינואר 1975.
ואווווו היא פשוט מדהימה היא בילתי נילאת, וגם את אפשר לקרא את זה שוב ושוכ.
כל פעם משהו אחר בולט, ומרתק מתוך השיר, היא כמו הולכת לעבר הלא נודע, וכל הזמן משאירה לנו סימני דרך.
להתראות טובה
היי טובה, שימי לב שהפעם היא מדברת מתוך מילותיו של אוקטאביו פאז. זה שילוב מעניין , האצטקי שמופיע פתאום בשיר כמטאפורה הוא ודאי מעולמו המכסיקני של פאז. חוה
חוה היקרה,
הפניתי אלייך את השאלון. כעת הוא בידייך
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=47&itemID=3422#post3422