תמר
  • תמר קומם

    חייה בניסוי ובתהייה.

רחם ציבורית

  איפה אני נגמרת ומתחיל העולם כשהגבולות הפיזיים מטשטשים.  פורצת מקווי המתאר הקבועים של גופי אל תוך החלל הטריטורי של העולם. הודפת במיאוס את הנוגעים, המאיימים לפרוץ אל תוך נשמתי. כרס מתעגלת וגדלה , אל מול עיניים נוגסות פולשניות וידיים חצופות.  רחם ציבורית. רכוש הכלל. משא ומתן.  התמודדות יומיומית על עצמאות הגוף וחירות האני.   בתוך הגבולות ומחוץ להם, אני שייכת לי. רק לעצמי. לא ...

קרא עוד »

אבא

      1. קופסה שחורה-  אבא בוחן את העולם מאחורי קופסה שחורה – לוכד רוחות של אנשים אל תוך מעיין הנצח. מסתכל בחצי קריצה על רוח האדם הגוססת לאיטה. עין אחת בולעת הכול והשנייה שומרת על נפשו העדינה. אבא שלי הוא האיש מאחרי המצלמה.  2. ריח –  לאבא יש ריח מתוק שמשתרך אחריו בשובל מצויר. ריח נוסטלגי, עמוק וכבד. ...

קרא עוד »

סוחרת במילים (או: כלי עבודה של קופירייטרית)

    אני סוחרת במילים.  מורידה אותן לזנות.   מקפיצה אותיות בקערה של סלט ומוציאה את המיצים.   מענה אותן משטה משחקת אונסת אותן …..כדי למכור בעזרתן שטויות להמונים. *** החוויה של כתיבה כקופירייטרית שונה לחלוטין מכתיבה לשם כתיבה. או אז, ההתייחסות למילים היא לגמרי אחרת.  

קרא עוד »

נעדרת

נעדרת מחיי חלקה קטנה של נוף עם רוח נקייה מגניחות של אוטובוס כפול – נעדרת המילה הכתובה בספר שריח דפיו משכר- נעדר רגש חם שעושה השיטפון בחלל הבטן באולם החשוך והגדול שמואר באור קטן גדול ובו חיים שלמים. וגם "הבננות" נעדרות מחיי שכבר אינם ממש חיי, כי אם חייה של מישהי שנכנעה למרוץ א-ה של החיים. נעדרת מחיי אני.  

קרא עוד »

מוקצי עישון

  חוק חדש קובע שאסור לעשן במקומות ציבוריים. מגמת מוקצי העישון סוחפת את העולם המערבי, ואחריו, כמובן, את ישראל.  מאיימים עלינו בקנסות, מדברים אל הלב שלנו בנושא בריאותנו, מדברים אל המצפון שלנו עם נושא העישון הפאסיבי אבל בעיקר מתפרצפים עלינו.. מבוקר ועד ליל כל היום מתפרצפים עלינו.  במין עזות מצח מתנשאת תוקעת בי מבט איזו אשת תה לבושת פשתן, וסוטרת ...

קרא עוד »

מיזנטרופית.

    לרוב אני מחשיבה עצמי מיזנטרופית.  לרוב מסתגרת במחשבותי ובוחנת את העולם בדרכי. מנתחת, מאזינה, צוחקת ביני לביני, בוכה עם עצמי.  אך לעיתים חיוך כנה שובה את ליבי ובשניה אפתח אמון. מאזינה ודולה נתונים מחיי אותו חיוך אשר מזכירים לי אותי. טבע כזה לחפש את המכנה המשותף. מתעלמת וזורקת הצידה את ההבדלים המפריעים ומחפשת נקודות דמיון. האמון הופך לשיחה. ובשיחה ...

קרא עוד »

זלצבורגי קטן שלי

מוזר. היו שבועיים שלושה שכתבתי המון בבלוג הזה ההזוי שלי. כתבתי, מחקתי, ערכתי.  ולפתע הפסקתי. אמנם התחלתי עבודה חדשה , ומעולם לא הייתי טובה בג"אגלינג בין תחומים שונים בחיים, אבל היצר לעוף אל הבלוג פשוט… מת. וכמו כל יצר שמת, אתה מנסה להחיות אותו על ידי עבודות כפייה. ולכן פתחתי דף והתחלתי לכתוב.. ויוה לה בלוג.   שמיכה עשויה צלילים ...

קרא עוד »

איחול קטן לי

הייתי רוצה להיות אמיצה. אומץ אמיתי בכתיבה. אפילו ביני לביני יש דברים שאיני מסוגלת להעלות על הכתב. ציסטות חיות צורבות שחורכות אותי בעומק גופי. קבורות ולעיתים אני שומעת קריאתן. מקנאה בכותבים אשר מסוגלים לומר את הציסטות שלהם ללא פחד. שאינם חוששים עוד מהצבת האמת מול האנשים הקרובים אליהם ביותר. לא על מנת להתריס, אלא כדי להיות נאמן לנושאים בהם אני ...

קרא עוד »

החטא הגרוע מכל- גרגרנות נשית.

      אם בחטאים עסקינן, אתאר את החטא הכי גדול שלי : גרגרנות. ללא ספק יש לי מערכת יחסים מורכבת עם האוכל (ולאיזו אישה אין). אני חיה, אפילו, כדי לאכול. התחביב הראשי שלי זה אוכל. תוגה יורדת עלי בתום הארוחה, כשאני יודעת שאמור לעבור זמן מה עד הארוחה הבאה.   בטיולים בעיקר, נפשי אנתרופולוגית המזונות, תרה ממסעדה למסעדה, מקפה לקפה, ...

קרא עוד »

הרהור קטנ'ציק על אהובי הפרוותיים

  פעם אמרת לי שאת לא מבינה אנשים המחזיקים בחיות מחמד. הרי לא ניתן ליצור עימן שיח פילוסופי בשום צורה שהיא… כן. כך אמרת. שאנשים מייחסים לחיות שלהם תכונות אנושיות שאינן מתקיימות במציאות. ואני, שכל חיי כל כך קינאתי בשלוות הנפש של החתולים ובאהבת החיים הכנה של הכלבים, שתקתי. ניסיתי להפנים את מה שאמרת. מערערת על עצמי כמו בכל פעם שיש ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לתמר קומם