תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.
נעדרת מחיי חלקה קטנה של נוף עם רוח נקייה מגניחות של אוטובוס כפול –
נעדרת המילה הכתובה בספר שריח דפיו משכר-
נעדר רגש חם שעושה השיטפון בחלל הבטן באולם החשוך והגדול שמואר באור קטן גדול ובו חיים שלמים.
וגם "הבננות" נעדרות מחיי שכבר אינם ממש חיי, כי אם חייה של מישהי שנכנעה למרוץ א-ה של החיים.
נעדרת מחיי אני.
תחזרי! 🙂
שובי שובי ונחזה בך
תודה על קבלת הפנים החמימה שירה ואורה 🙂
חסרה
הבלוגייה שהיא כביכול שיח עם אחרים ותגובותיהם שלפעמים מתמהמהות ולפעמים הם שם
היא בעצם מסע אישי. לפעמים יש בו צורך ולפעמים לא. אל תחמירי עם עצמך . כשיבוא לך יבוא . המפתח של החדר בידייך והחדר מחכה.
נתראה בפעם הבאה .פה אצלך או אצלי
קטע יפה. דווקא הבננות בהקשר של הטקסט מיותרות. ממוקד היטב.
תודה על תגובתך איציק 🙂
יתכן כי אתה צודק לגבי הבננות.
תודה גם למירי על קבלת הפנים.
יאללה די כבר עם התמונה חורצת הלשון הזו תשימי משהו רק לא זה.
את נהדרת מיום א-ה את נהדרת גם כשאת נעדרת עצמך, אין כזה דבר, כי גם מזה עושים סיפור , כי את דרה בתוכך, שומעת לקולך,עובדה, הכנות שלך נגעה לי, כל כך …
להתראות טובה
נעדרת זה מצב זמני; נהדרת – קבוע!
: – )
תודה טובה. הצפת אותי בסומק 🙂
וגם באטהד היקרה שלי !
מירי אני אשקול להחליף את חורצת הלשון במשהו אחר. מבטיחה!
מכירה טוב ……
כך הרגשתי אז בתור אסירה יומית.
וכבר הרבה זמן שאינני במרוץ השבועי של עבודה
שאינני אוהבת,
והסיטואציה הזו מצד אחד מקנה המון המון חופש
שבהחלט אפשר להיסחף בו לעצלות לא בריאה,
ומצד שני גם אי אפשר להתקיים כך כלכלית,
ומצד שלישי צריך המון המון כוחות נפש להתמודד
עם הסביבה וכל התרבות שלנו שנורא נורא לוחצים
עליך להשתייך.
כאילו שאם אני "בלי מסגרת", אני לא חיה.
אני נמנעת.
האמת לאמיתה היא, לפחות לגבי, שבתקופה הזו
אני הרבה יותר חיה מאשר בתקופה של השנים האחרונות בעבודה.
לאנשים יצירתיים זה בית כלא.
אבל לחפש עבודה ולא להצליח במשך תקופה ארוכה, מאד לא מומלץ, מכל הבחינות.
בכל מקרה, גם חיים שנראים לנו טובים משלנו,
כמעט תמיד זו אשלייה.
יש לנו רק את שלנו, ולכן לפחות באופן הזה,
התסריט הזה שנוכחי שלנו הוא גם העדיף והטוב ביותר, כי הוא היחיד מכל שאר התסריטים הדמיוניים שקרם עור וגידים והגיע למציאות.
נוכחות ההעדר, הזכרת לי טכניקה שנתן זך אהב מאוד להשתמש בה בימי בחרותו.