תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.

      אם בחטאים עסקינן, אתאר את החטא הכי גדול שלי : גרגרנות. ללא ספק יש לי מערכת יחסים מורכבת עם האוכל (ולאיזו אישה אין). אני חיה, אפילו, כדי לאכול. התחביב הראשי שלי זה אוכל. תוגה יורדת עלי בתום הארוחה, כשאני יודעת שאמור לעבור זמן מה עד הארוחה הבאה.   בטיולים בעיקר, נפשי אנתרופולוגית המזונות, תרה ממסעדה למסעדה, מקפה לקפה, ...

  פעם אמרת לי שאת לא מבינה אנשים המחזיקים בחיות מחמד. הרי לא ניתן ליצור עימן שיח פילוסופי בשום צורה שהיא… כן. כך אמרת. שאנשים מייחסים לחיות שלהם תכונות אנושיות שאינן מתקיימות במציאות. ואני, שכל חיי כל כך קינאתי בשלוות הנפש של החתולים ובאהבת החיים הכנה של הכלבים, שתקתי. ניסיתי להפנים את מה שאמרת. מערערת על עצמי כמו בכל פעם שיש ...

      הפיקציה של החירות המודרנית. רק תבחרי!"העולם הוא פארק של שעשועים ואת רק צריכה לבחור על איזה מתקן לעלות" אמר איזה מישהו.  מוצאת את עצמי קפואה מול כל המתקנים. חלק מפחידים מדי, חלק משעממים אותי רק במבט בהם.. מרגע השחרור מצה"ל, תוקפת אותך חירות אימתנית. בתחילה, כשאדמת יציבות המסגרות החברתיות נשמטת תחתייך, את עפה. עפה מבחור לבחור, עפה ...

          חם מדי לצאת מהבית. חם מדי להיכנס לאוטו והכי חם, לנסוע עד רחובות בשביל סרט. אבל תחושת מחויבות כלפיי הדבר הזה שנקרא "סרטי נשים", הביאה אליי את תעצומות הנפש, להתגבר על החום, להדפיס לי מפה, ולהגיע לסוף העולם . לרחובות. זאת הפעם הראשונה בה אני מגיעה לפסטיבל סרטי נשים. הרעיון קסם לי.  אני חייבת להיות ...

         "אני שונאת אנשים , אנשים חלשים, שבמקום לדבר הם זזים" כתב אביב גפן לנורית גלרון בשיר יפיפה. לצערי, אני אותם אנשים. שזזים. מכשול גדול בחיי מהווים ראיונות והופעה מול קהל.  את הפעם הראשונה בה ניצבתי, מפוחדת, מול קהל גדול, אני זוכרת בבירור. זה היה בכיתה ו' כשהצגתי את העבודה האישית של סוף שנה. אבא כתב את העבודה ...

                אני מקנאה בבעל חנות של כפתורים.  כשעוברת ליד חנותו,  מציצה בו. אדם זקן. יושב בפתח של חנות כפתורים. תל אביב הישנה. שלט עם לוגו ישן. כפתורים. הוא לבוש בחגיגיות ישנה ומתוקה. מעונב גם בשיאה של לחות משתוללת. מעשן סיגריה בפתח החנות וצופה על הרחוב.  השמש מלטפת אותו בחום נעים והוא מחייך אליי. תמיד ...

    ערפולו של הלילה מגמד אשליית (?) הבדידות מתעצמת חונק אל מול מסך מרצד המעניק חברות בוגדנית בתמונות צחורות שיניים מרקע רב ערוצי מהפנט – הוא אור יחיד בכל הכלום. וכשמגיע האומץ להשביתו יצירה סורגת חיים כזו שנתקעה על שולחני הלילה פותר למעני.      

לפני פחות משנה עברתי הפלה. פרוצדורה מקובלת בימינו אנו. תפסתי רגליים קרות מהיריון לא רצוי ועשיתי את הבחירה שלי.  לאותה הפלה היה גם צידוק רפואי, שבגללו היא אושרה לי, אבל זה בעיני זניח.  כמובן שהתגובות מהסביבה לא איחרו לבוא. כשזה נוגע להיריון, לא חשוב אם מדובר פה בגוף שלי או בחיים שלי, פתאום אני הופכת לרכוש ציבורי. הציבור יטפל, יניק, יקריב? לא ממש. ...