תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.
אני סוחרת במילים.
מורידה אותן לזנות.
מקפיצה אותיות בקערה של סלט ומוציאה את המיצים.
מענה אותן משטה משחקת אונסת אותן
…..כדי למכור בעזרתן
שטויות להמונים.
*** החוויה של כתיבה כקופירייטרית שונה לחלוטין מכתיבה לשם כתיבה. או אז, ההתייחסות למילים היא לגמרי אחרת.
זה הניצול היחיד של צד ג" שאני יכולה להגיד שאני מאוד מאוד נהנית ממנו 🙂
תמר…..
הפתעת אותי.
כתבתי שיר נורא דומה, בנושא לפחות, לפני כמה שנים.
הנה הוא:
יקר לי
——-
אני אומרת לך,
לי זה עולה יותר.
אין לי כאן רווח,
אני יוצאת מופסדת.
כן, אני סוחרת.
סוחרת של מילים.
ברחובות צועדת
עם אוסף של בדים.
(בדים של אמיתות).
בדים של אמיתות
מי רוצה לקנות
כמעט חינם למטר,
בעלת הבית השתגעה.
אז שבי על השרפרף, גברת.
וגעי במלמלות.
לטפי השיפונים, הקטיפות לוילונות.
מבצע חיסול היום, אין זמן לטענות,
אין זמן לויכוחים:
לקנות, לקנות, לקנות !
סלט או בדים שניהם יפים, למראה וטעם
אחת מסלטת בבית, השניה מבדה ברחובות
רק שיבואו כבר לקנות,
אהבתי
מאוד אוהבת את הפיסקה הראשונה. מאוד הזדהיתי איתה במובנים מוזרים:).
פוגע השיר הזה.
מה שבין הסוגריים מיותר לדעתי.
מאד אהבתי! אומי.
תודה אומי.
איציק יקר, אני קופירייטרית ולכן אני מוכרת שטויות להמונים. למקרה וזה התפרש אחרת. 🙂
רונית, השיר שלך מקסים . תודה עליו.
תגובה שלי כמובן למקרה ולא הובן. בנוסף, איציק, שמעתי לעצתך.
אוי, כמה שאני מבינה אותך, את השיר, את המילים 🙂
כקופי לקופי, אני ממש מבינה אותך.
יש בזה משהו עצוב.
דיי עצוב. צריך לא ללכת לאיבוד בתוך זה. זמן לדברים אחרים כמעט ואין, כך שחשוב גם לכתוב "בחוץ" לא? בטח את מבינה למה אני מתכוונת 🙂