מוקצי עישון

חוק חדש קובע שאסור לעשן במקומות ציבוריים. מגמת מוקצי העישון סוחפת את העולם המערבי, ואחריו, כמובן, את ישראל. 
מאיימים עלינו בקנסות, מדברים אל הלב שלנו בנושא בריאותנו, מדברים אל המצפון שלנו עם נושא העישון הפאסיבי אבל בעיקר מתפרצפים עלינו.. מבוקר ועד ליל כל היום מתפרצפים עלינו. 
במין עזות מצח מתנשאת תוקעת בי מבט איזו אשת תה לבושת פשתן, וסוטרת בי את המילים : "פה לא מעשנים!".
אני לוגמת שאיפה ארוכה ומתנצחת, נושפת לכיוונה ומכבה. ולמרות זאת,  היא ניצחה. מפושתנת אחת.
מקומות ליליים בהם ריחפה עננת עשן עייפה דרך קבע, פתאום מגומרים בזויות החדר הבולטות שלהם, עם ריח מטהר אוויר וראות מלאה.איזה שיעמום סטרילי ,אלוהים. אם תשאלו אותי, יחד עם התפיידות העשן, התפוגג מעט מהקסם. מי אוהב מקומות זויתיים? ואל תצעקו לי בריאות וחארטה, כי מי שמע על בירה או קפה בלי סיגריה? מיותרת, מסרטנת, מסריחה אבל גם סוג של נשק סודי למחוסרי ביטחון. משחק יד חביב, מסכת פנים רומנטית או אולי סתם דרך להסדיר את הנשימה כי האוויר הולך ונהיה דחוס מרוב משפטים קלישאתיים שאנשים מחליפים ביניהם. 
תופעה חדשה נוצרת במסעדות ופאבים. בשלב מסויים של הערב, בין מנה ראשונה לעיקרית, בין בירה ליין, יוצאים המעשנים החוצה ומתגודדים סביב המאבטח שהפך למעשן הפאסיבי מספר אחת. הוא לא רק סופח עשן, אלא גם המחליף הרישמי לברמן. משמש יועץ ואוזן קשבת. בעיקר הוא שומע קיטורים מאותם המוקצים של גזירות העישון. 
אם פתאום מצטרף מעשן למעגל המאבטח (העייף ונטול הכישורים החברתיים בדרך כלל), כולם מקבלים אותו במין מבט אחווה מסתורי שרק המוקצים מבינים. 

בחיי שאין בעיה שתגבילו את העישון, אבל תשאירו איזה ג"סטה קטנה, פינונת, חדרונ"ציק, תא גזים קטן לקופיפים המעשנים שבינינו.  מילים כמו ניו אייג", בריאות, אורגני וירוק לא מתאימות לכולם. ודרך אגב, הן גם לא מבטיחות חיים ארוכים.