תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.

    לרוב אני מחשיבה עצמי מיזנטרופית.  לרוב מסתגרת במחשבותי ובוחנת את העולם בדרכי. מנתחת, מאזינה, צוחקת ביני לביני, בוכה עם עצמי.  אך לעיתים חיוך כנה שובה את ליבי ובשניה אפתח אמון. מאזינה ודולה נתונים מחיי אותו חיוך אשר מזכירים לי אותי. טבע כזה לחפש את המכנה המשותף. מתעלמת וזורקת הצידה את ההבדלים המפריעים ומחפשת נקודות דמיון. האמון הופך לשיחה. ובשיחה ...

מוזר. היו שבועיים שלושה שכתבתי המון בבלוג הזה ההזוי שלי. כתבתי, מחקתי, ערכתי.  ולפתע הפסקתי. אמנם התחלתי עבודה חדשה , ומעולם לא הייתי טובה בג"אגלינג בין תחומים שונים בחיים, אבל היצר לעוף אל הבלוג פשוט… מת. וכמו כל יצר שמת, אתה מנסה להחיות אותו על ידי עבודות כפייה. ולכן פתחתי דף והתחלתי לכתוב.. ויוה לה בלוג.   שמיכה עשויה צלילים ...

הייתי רוצה להיות אמיצה. אומץ אמיתי בכתיבה. אפילו ביני לביני יש דברים שאיני מסוגלת להעלות על הכתב. ציסטות חיות צורבות שחורכות אותי בעומק גופי. קבורות ולעיתים אני שומעת קריאתן. מקנאה בכותבים אשר מסוגלים לומר את הציסטות שלהם ללא פחד. שאינם חוששים עוד מהצבת האמת מול האנשים הקרובים אליהם ביותר. לא על מנת להתריס, אלא כדי להיות נאמן לנושאים בהם אני ...