תמר פשוט כותבת. כותבת פשוט.
הייתי רוצה להיות אמיצה. אומץ אמיתי בכתיבה. אפילו ביני לביני יש דברים שאיני מסוגלת להעלות על הכתב. ציסטות חיות צורבות שחורכות אותי בעומק גופי. קבורות ולעיתים אני שומעת קריאתן. מקנאה בכותבים אשר מסוגלים לומר את הציסטות שלהם ללא פחד. שאינם חוששים עוד מהצבת האמת מול האנשים הקרובים אליהם ביותר. לא על מנת להתריס, אלא כדי להיות נאמן לנושאים בהם אני בוחרת לעסוק. להשתחרר מהטאבו. כותבים טובים משוחררים מהפחדים האלו, לא? אני עוד לא שם.
אמן ואמן.
ועוד משהו: מי שמתעקש, גם יגיע.
תודה יעלה 🙂
מאחלת לך המון הצלחה!
תודה לך שירי
את צודקת. זה באמת קשה מאוד. אולי זה עניין של גיל – ככל שהזמן עובר מבינים שאין מה להפסיד? או שהבגרות מביאה את המילים המדויקות לפגישה עם הלב והזכרונות?
הצלחה רבה לך.
בעיניי זה אומץ לכתוב את זה כאן.
להכריז ולספר מה אתה לא יכול, ממה אתה פוחד, זה מאד אמיץ בעיניי.
לא צריך בעיניי יותר אומץ בכדי לומר את "הציסטות", רק נקודת הסתכלות אולי קצת שונה.
ועוד משהו: גם לא בטוח שכדאי לומר הכל קבל עם ועדה….
רק מה שאת שלמה איתו.
מיכל, אולי באמת זאת פונקציה של גיל. חשבתי על כך ולכן הגיל לא מפחיד אותי אף פעם. אני אפילו מחכה לכל שנה בציפייה צרופה.
רוניתה, אם הייתי אומרת רק מה שאני שלמה עימו, קרוב לוודאי שלא הייתי אומרת הרבה 🙂 אולי גם זה עניין של נסיון חיים והתבגרות שמגיעה אליי מעט מאוחר.
אני גם נהינת מהשנים שעוברות ואין בי רצון לחזור אחורה.
ימי הולדת גורמים לי לדכדוך כי בכל זאת הזמן הוא הדבר הכי יקר שקיבלתי בחיים, והוא הולך ומתקצר והייתי רוצה ממנו עוד ועוד.
אבל הזמן מתגלה גם כמחסנים ואוצרות שרק גדלים כך שההליכה פנימה, אל האוצרות שצברנו, משמחת אותי.
טוב, גם אני כותבת גם דברים שאני לא שלמה איתם.. גם היסוסים.
אבל בגדול התכוונתי שמה שכתבת כאן דורש הרבה אומץ.
אז בגדול : תודה :))
חשוב מאוד.
גם אני כל הזמן מנסה להשתחרר יותר ויותר.
בהצלחה!
תמר, עצם המודעות זה כבר 90 אחוז הצלחה. תגידי לעצמך, שאם האחרים מצילחים, אין סיבה שאת לא. הכי חשוב, לא לפחד מהפחד. (אני נשמעת כמו פסיכולוגית).
אהבתי את מה שכתבת, ומאחלת לך הצלחה רבה.
תמר יקרה לי, את אחד מהאנשים הכי אמיצים שאני מכירה. אולי את לא שמה לב לזה, אבל את אומרת לאנשים את מה שאת חושבת בפרצוף, את כותבת מיילים זועמים במקרה של אי צדק, את מגלה צביעות ישירות בלי חוכמות – בשביל זה צריך חתיכת אומץ!
אולי לא הגעת לאומץ שאת מאחלת לעצמך בתחום הכתיבה, אבל אני בטוחה שתגיעי לשם. כי רמת הכנות שלך עם עצמך ועם הסביבה היא מאוד גבוהה, הרבה מעבר לממוצע. את כבר עשויה מהחומרים של כותב טוב. את נולדת לזה ואת כבר שם – ואם את מרגישה שיש לך את המדרגה הזו לעבור, אז אין לי ספק שאת תעברי אותה. גם האמיצים מפחדים. תמיד!
🙂
את מקסימה ואני אוהבת אותך.