הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

עקרונית אני יכולה להבין מדוע גברים שמים את עצמם מעל נשים בסדר הבריאה לאור הקשר הבסיסי שלהן לטבע כמו הירח. אבל הם טועים. לא תמיד, תלוי מתי, ובכל זאת, מגניב להיות יצור עונתי.  

את אחת התפילה הוביל צעיר שהוא בן למשפחה מוסיקלית וכשהוא משמש שליח ציבור הוא מוקף באחיו ואנחנו בהרמוניות המרהיבות שהם מוציאים. אבל הקול המושלם באמת הוא של האמא, אומר לי בעלי, והוא תיאר לי איך האבא נשען עם ראשו על המחיצה כדי לשמוע אותו במלואו. איזה דימוי!  

תמיד אהבתי את השירה בבית הכנסת אבל נדמה לי שעד כה התייחסתי אליה בעיקר בתור דרך להפוך את התפילה למעניינת ומהנה יותר. כעת אני מבינה את העלייה והירידה והיופי של הקולות ביחד בתור אמצעי עצמאי לעבוד את האל, כלומר, לא רק כחלק מן התפילה אלא כסוג של תפילה בפני עצמה. האסימון נפל כשבליל יום כיפור/שבת שרנו "לכה דודי" ל"הללויה" של ...

 אני אמורה לעשות עכשיו חשבון נפש אבל בעיקר אני מרגישה שאין לי זמן לחשוב אפילו. אני יודעת רק שאני מלאה בהמון המון הכרת הטוב על כל מה שיש לי ובין לבין אין אלא פחד, לעתים עד כדי שיתוק. שמתי לב שאת "גמר חתימה טובה" נוטים לקצר. נהוג לומר "חתימה טובה" אבל מדי פעם שומעים גם "גמר טוב." לא נעים.   ...

במסגרת המלחמה הכפולה שלי נגד אותות הזקנה, מחד, וחברות הקוסמטיקה, מאידך, החלטתי לנסות חנות טבע על-מנת לקנות קרם לפנים. המוכרת שמה על הדלפק סוג אחד מומלץ ואני מלמלתי, "זה ימנע ממני להזדקן?" אבל היא שמעה אותי. "תראי," היא אמרה, "כדי להאיט את תהליך ההזדקנות את צריכה להגדיל את מספר שעות השינה ולהקטין את מידת הסטרס." "תודה רבה," עניתי לה, "אני ...

בלילה הראשון של החג נרדמתי בסלון ולקראת חצות נאלצתי לסחוב את עצמי למיטה רק כדי לגלות קומץ צעירים שהתיישבו מתחת לבניין ופטפטו בקול גדול. לאחר שלא הצלחתי להירדם, וכשהתברר שאיש מן השכנים לא מתכוון לעשות דבר, אזרתי אומץ, טיפסתי מעל לאמבטיה – כי שם החלון קטן יותר – הוצאתי את הראש ואמרתי, "סליחה, אתם יכולים בבקשה לעבור למקום אחר." ענה ...

מוקדם בבוקר אחד באלול, כשבעלי הסיע את הילדים לבית הספר, הם ראו מהומה – אנשים, מכבה אש, משטרה. חיפשו, חיפשו ולא מצאו מדוע ורק בעלי, ברוך ה', בקצה עינו, ראה בין הבניינים גופה של אדם שתלה את עצמו בחבל קשור למעקה העליון. יום שלם נתקע לו בראש מכנסי הג'ינס והנעליים והאנשים שעמדו למטה וצילמו. לא היה עם מי לדבר.  

שבועות ספורות לפני החג רבתי עם אחותי. אנחנו רבות לעתים רחוקות אם בכלל והריב הכביד עלי מאד אבל הייתי בטוחה שהצדק איתי ולא הרגשתי שום דחף ואף אפשרות להתנצל. עד שהיה לי החלום. אחותי ישבה בו בכסא גלגלים וכשפניתי אליה כדי לומר לה שלום היא הורידה את עיניה בצורה מופגנת, ואז גם שמתי לב שפניה כלל אינם שלה אלא של ...

  היה זה בוקר שבת, "בתים מבפנים" בירושלים, והנה אני, מפה ביד, עושה את דרכי בין החומות המלוכלכות של מרכז העיר. היעד: רחוב הנביאים. ללא ספק, מדובר באחד המגעילים – צפוף, מטונף, אווירו מזוהם. בקצה הצפונית, אני מאתרת את מספר הבית ולידו דלת עץ ירקרק ישנה. דוחפת קצת פנימה והנה חצר נעים, מלא באנשים, ואיש אחד עומד ומתאר בעברית רהוטה ...

בסוף, עם כל הציפיות, שכחנו לציין את יום הנישואין העשרים שלנו. חבל, כי אצלנו במשפחה זה נחשב לסוג של מעמד, וזאת בעקבות דברי הדוד הנרי בדבר מהות המוסד הזה הנקרא נישואין. הוא טוען שעשרים השנים הראשונות הן הכי קשות, ואחר-כך כבר לא אכפת לך.