הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
שבועות ספורות לפני החג רבתי עם אחותי. אנחנו רבות לעתים רחוקות אם בכלל והריב הכביד עלי מאד אבל הייתי בטוחה שהצדק איתי ולא הרגשתי שום דחף ואף אפשרות להתנצל. עד שהיה לי החלום. אחותי ישבה בו בכסא גלגלים וכשפניתי אליה כדי לומר לה שלום היא הורידה את עיניה בצורה מופגנת, ואז גם שמתי לב שפניה כלל אינם שלה אלא של אימי. יש משל כזה, על אם ושני בניה. לעומת האחד היה השני עשיר אבל הוא לא הושיט יד לאחיו הנזקק. יום אחד, מגיע האח העשיר לביתו של אימו, דופק בדלת והאם פותחת אך מתעקשת להתייחס אל בנה בתור אדם זר לחלוטין. בסוף היא מסבירה לו — אם אתה לא מתנהג כמו אח לאחיך, אתה לא בן שלי. המסר נקלט. למחרת התקשרתי לאחותי ואחינו את הקרע. אימי טרם שבה אלי כדי להנהן בראשה בסיפוק אבל אני מניחה שהיא מרוצה ממני. בזמן התפילה הרגשתי הקלה גדולה והודיתי לה על כך שהגיעה לביקור מיוחד.