הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
פעם ראיתי את אהוד יערי ברחוב. בהתחלה לא זיהיתי אותו אבל ידעתי שאני מכירה אותו מאיפשהו. אז נתתי חצי חיוך כזה. רק אחרי שהוא שידר לעברי מבט קר וקודר נפל לי האסימון. למחרת ראיתי את סטנלי פישר, מראשי הבנקים שלנו. אותו סיפור: חצי-היכרות-חצי-חיוך מצדי אלא שהפעם הוא השיב עם חיוך רחב, נעים ונדיב. אחר-כך אמר לי בעלי שזה בכלל לא סטנלי פישר אלא איש חביב שמתפלל בבית הכנסת שלנו. נו טוב לעולם אי אפשר לדעת עם האנשים האלה.
🙂
חברה אחת שלי חצתה את הכביש ומולה ראתה פנים מוכרות, ואמרה לו שלום במאור פנים, כמכר שהיא מכירה זה שנים רבות. גם הוא ענה לה שלום בשמחה ובלבביות. והמשיכה ללכת. כעבור כמה דקות ירד לה האסימון, שהיא לא מכירה ולא בטיח. זה היה חיים יבין.
מנסיונה של אחותי, שנתקלה בו במוזיאון תל אביב, אני יכולה להעיד שסטנלי פישר האמיתי גם הוא נחמד ונעים ומשיב לברכות שלום.