כשכתבתי את הפוסט הקודם, היתה לי בבטן בעיקר תחושה לא-נעימה לא-ברורה כתוצאה מאותו קונגרס סופרים אצלנו. מאז, אגב, קניתי לעצמי ספר של אחת הסופרות שהתארחה שם ואני מאוד נהנה ממנו. נדמה לי שדווקא התגובות (למיניהן) סיפקו לי מסגרת יותר מעניינת לשאלה הזו. כי למרות שהרבה טקסטים ספרותיים מתחילים מחוויה אישית – לבטח בשירה ובמקרים רבים גם בפרוזה – קשה לי ...

לפני שבועיים בערך, בדרכי ממרכז העיר הביתה, משכה את תשומת לבי לפתע מודעה באחד השלטים על תחנות האוטובוסים. כשהתקרבתי גיליתי שאני לא מדמיין: אכן כתובה שם הזמנה ל'קונגרס הסופרים האירופי' שיתקיים בעירנו הקטנה זארברוקן. מיד גמלה בלבי ההחלטה להגיע לאירוע, למרות שהאותיות הקטנות במודעה הבהירו ששפת הכנס תהא גרמנית; אחרי הכל, אמנם השפה עדיין לא שגורה בפי בצורה מושלמת, אבל ...

בהקשר של הפוסט הזה והתגובות אליו. המילה 'הכרה' נגזרת מהפועל 'להכיר'. אלא שבעברית יש שתי משמעויות דומות-אך-נבדלות לפועל הזה – 'להכיר את' ו'להכיר ב'. הראשונה היא התמימה יותר, העוסקת רק בידע על דבר או על מישהו, בהתוודעות באמצעות מפגש. השנייה מכניסה למשוואה גם אלמנטים של לגיטימציה, של קבלה ואישור; 'מכיר ב-X' פירוש לרוב, במובלע, 'מכיר ב-X כ-Y', כלומר טענה על ...

"אם רצונך להיות חופשי ומאושר, עליך להקריב את חיי השעמום.  וזה לא תמיד קורבן קל" [ריצ'רד באך, 'תעתועים'] ראשית, הציטוט בראש הפוסט הוא 'צילום אילוסטרציה', אם תרצו. לא קראתי את ריצ'רד באך מאז גיל 20 ואני לא באמת מאמין שיש קיצור דרך שיעשה אותי 'חופשי ומאושר'. אבל משהו מרוחו של המשפט הזה עולה תמיד כשאני מנסה להבין למה, בעצם, אם ...

"יש לך מניע" [פרסומת למצברים, שנות ה-90 של המאה הקודמת] תחושת ההישג – מתוקה ככל שתהא – אינה כוח מניע בחיי היומיום. ההישג נפרט לפרוטות, נשחק. בחלק ניכר מהימים החולפים אין מהקימה עד ההליכה לישון שום הישג יצירתי, שום הישג-שבהכרה. מה יש? יש הישגים-שבשגרה: גם היום הצלחתי לסיים את העבודה שהקצבתי לי. הצלחתי לתקן את המנורה באמבטיה. הישגים שמהותם לא ...

"איזה שעמום/ בשביל מה בכלל אתה קם בבוקר" (אסף אמדורסקי, 'אהבה חדשה') אז בשביל מה באמת לקום בבוקר? כשמבינים שהחלום על קיצור-הדרך (ההישג שמגיע לי וממתין מעבר לפינה, ראו פוסט קודם) שקרי, נותר רק האתוס הוותיק יותר, 'מחשבת הנמלה'. אולי בזיעת אפינו נאכל לחם, אבל אחרי הרבה זיעה, בסוף הלחם מגיע; אחרי הרבה השקעה, יש תמורה, בדמות הישג אמיתי. יתרונה ...

1. I just love success (פרנק'נ'פרטר, 'מופע הקולנוע של רוקי') הישג, הצלחה, ניצחון – מחנכים אותנו שהדברים האלה חשובים. הכי חשובים. מי מחנך? האתוס הקפיטליסטי, הטלוויזיה, ההורים. הישג: להתקבל ללימודים במוסד יוקרתי, לסיים בהצטיינות, לחזור על הפעולה. בכיתה י"א היה שבוע אחד, שבו הצטברו לי איכשהו – מרות בד"כ נמנעים מזה – כמה מבחנים חשובים. בגרות בע"פ באנגלית ביום ב', ...

אורי קציר התחיל, לי ויעל המשיכו, וכשזה הגיע לעדה כבר לא היתה לי ברירה אלא ליטול את השרביט באופן אקטיבי ולהתחיל לחשוב על שלושה רגעים מרגשים משלי. המשימה הראשונה היתה לדכא את האינסטיקט הדירוגי-תחרותי שדחף אותי לחפש את 'שלושת הרגעים המרגשים *ביותר*' – ראשית, כי אי אפשר באמת להשוות, ושנית, כי מהלך כזה יוביל אותי לרגעים בנאליים מתוך יצירות שכבר ...

לפני שקפצתי לענייני העיר עסקתי בשאלת הקהל – הן מצד פנטזיות הפרסום, והן מצד שאלת התקשורת הבסיסית: אין תקשורת אם אין קהל, אבל כמה קהל בעצם צריך? והנה, התגלגל לידי ניסוי מעניין, ברמה האישית. ביום שלישי השבוע התפרסמו שניים משירי במדור השירה של Ynet, תיאורטית 'האתר של המדינה'. אפשר לקרוא אותם כאן. תחילה התלהבתי מהחשיפה ואחר-כך תהיתי מה תהיה מנת ...

כתבתי בפוסט הקודם על דילמת המיידיות, במיוחד בהתחשב בבלוג. בסופו של דבר הגעתי לכך שהחשיפה המיידית פוגעת בתהליך האמנותי, אבל בדרך דילגתי על משהו שנראה – לפחות לי, לפחות במבט ראשון – כסיבה משמעותית יותר לוותר על המיידיות – הפחד מ'בזבוז' של הטקסט בבמת הבלוג. החשש הוא שפרסום של הטקסט בבלוג ימנע או יקשה על פרסומו בבמות אחרות, 'מכובדות' יותר. ...