אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

לי זה עושה מאד שמח

     זרעי קיץ של מאיר אריאל הנפלא ז"ל. פתאם בשבת בבוקר שמעתי באקראי ברדיו, והיתה שעת רצון וכל מילה נקלטה בי. איך הוא ממשיך והוגה מילה מילה, כמו שרק מאיר אריאל היה עושה. זה השיר שלי לימים האלה – הנה הוא: http://www.youtube.com/watch?v=TBuZ76tcKAQ&feature=related הנה המילים וכמה אסוציאציות שלי בצהוב ניקוטין למטה – למי שרוצה… זרעי קיץ מאיר אריאל מילים: מאיר ...

קרא עוד »

קבלללללללוווו

    זוטא – כמה כייף שזה קיים. משהו עם החומר הזה – אולי היחידי שקיים באמת בעולם, שיש לו שם שכבר לעסנו עד דק: אהבה, ותחושה שעדיין לא הבנו באמת כל עוד אנחנו כאן. (אולי). http://zuta.bhasofer.org.il/?p=4168    

קרא עוד »

הנונסנס הכי מוטרף ברדיו

      לאחרונה הגעתי למצב שבו אני מחפשת הומור באופן פעיל. החיים קשים והם הופכים אותי לא רק ליצרנית, אלא גם לצרכנית כבדה של הומור. כמו שיש אמנות שימושית, אני מאמינה בהומור שימושי שיכול וצריך לשרת אותנו בזמנים בהם אנחנו נזקקים לו, לכן אני יותר לא מחכה לשמוע או לראות באקראי, אלא מחפשת באופן פעיל בזמנים שלי. כך אני יכולה גם ...

קרא עוד »

סתם בן אדם – אוכל, שותה, נרדם

      בלי זימים ובלי כנפיים, כבר אחר הצהריים, את תגלי את המחבוא שלי –  כאן, מתחת לשמיכה, עם ערימת טישויים, קול של חמור ותודעה עצמית של תולעת. כן, זה היה כנראה וירוס, אולי של שפעת, אני לא יודעת מה בדיוק, נכון, אמנם בלי חום,  אבל מאלה שלא נגמרים מה שאת לא עושה, וגם לא מראים שום סימן לשינוי. ואני ...

קרא עוד »

גילי החדש

  [היום  אשמח לי בעצמי אחרי הכל – מה נשאר ?]   *** גילי החדש – הפתרון לחידת הקיום ואני לא זוכרת מה היתה השאלה לכן אפעיל מיליוני מחשבים במשך מיליוני שנים שלבסוף יוציאו פלט דף אקראי אל איזו ערבה מצהיבה במדבר על איזו גלקסיה, פלט שיאמר מה היה התרגיל שניתן לכל הטרמפיסטים באשר הם –  אז לפני מיליוני שנים ומיליוני מחשבים. ...

קרא עוד »

מה שבפריזר

       ***  הוא שאל: "את הולכת לקשר ?", "אני פוחדת", אמרתי. "את הולכת לקשר ?", שאל בשלווה. "אני פוחדת לקשר", עניתי. *** הלכתי אליו למשרד הממשלתי, ועשינו שם דברים שעושים במשרד ממשלתי. אכלנו צהריים. הצצנו בשעון. שתינו תה. שתינו קפה. אכלנו עוגייה עם מילוי תות. עיינו בצוותא בשעון בהתעניינות. *** נגמר החלב בשקית שנקנתה בכספי הקופה הקטנה. הוא נתקע ...

קרא עוד »

על פילוסופיה ומסובכות

הם הכי מצחיקים אותי בארץ. בעיני הם גאונים. חלקכם בטח מכיר מזמן – טייכר וזרחוביץ', חותרים למגע. הנה הראשון – על פילוסופיה, מסובכות ופייסבוק (מתוך סדרת הרצאות): http://pod.icast.co.il/edd6104d-3e7a-4948-8d14-1994138712a8.icast.mp3 נאמבר 2 בדירוג שלי- The JellyFish – סרט טבע. http://pod.icast.co.il/dde106b2-7251-4860-abfc-262faed23413.icast.mp3 יש גם טוסטר משולשים, והתוכנית התיעודית של יורם ארבל שנקראת "כאן יורם ארבל". קורעעע מה דעתכם ?

קרא עוד »

דצמבר

החמה נסתתרה בינתה. אספה קרניה המטיילות וכל אשר לה, ומאחורי ענן גדול שחור,  במטפחת לראש ושרפרף לרגליים, היא יושבה, סורגה. אפשר שכך היא אוגרת בינה אחרת.

קרא עוד »

טראפלס חרובים (חלק ב')

      וכמו שכתבתי בחלק הקודם, בינתיים הגיעה אליי כמו קסם מישהי מהעבודה, בדיוק כשדיברתי (במטבח) על תור למרפאת אלרגיה של קופת החולים. "מרפאת אלרגיה?" נחרה בבוז הקולגה שלי. "הם לא עוזרים כלום. דוקרים ודוקרים, לא מוצאים לך כמעט כלום, ואת ממשיכה לסבול". סיפרה שהלכה לאיזו רופאה אלטרנטיבית, נקרא לה מרגלית. חרדית ירושלמית משכונה בקצה היקום, וההיא בדקה לה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא