אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

מעשה בשובר שמומש

        קיבלתי אותו כחצי שנה לאחר יום הולדתי מהבוס ששכח אותו בתיקו ונזכר בו כאשר לו עצמו היתה יומולדת והוא קיבל מההנהלה שובר דומה. לשובר, כמו לכל השוברים בעולם, תאריך פקיעה, ומלווה אליו עלון הטבות, כזה שמפרט לך את כל האפשרויות שיכול להעניק לך השובר, באם תגיע איתו בזמן הנכון אל המקום הנכון. עיינתי בעלון. במבט ראשון ...

קרא עוד »

סדנא, חצי סדנא

    [כמה רשמים מסדנא שהיתה, חומרים שרוצים-לא רוצים להיות מעובדים לכדי משהו. שיר? קטע? דיווח עיתונאי ? לא פרוזה בכל מקרה, זה מה שאני יודעת, כנראה] אחרי כמה ימים גדושים  בקבוצה מרהיבה של אנשים, שיעורים מהססגוניים שחוויתי בחיי, אנשים מהיפים שראיתי בחיי, קסם של אוכל בריא וטעים, והזמן – זה שרוקח מצבים חד פעמיים. ואני ואתם ואנחנו,  על נהרות בבל ישבנו, צחקנו, נאנחנו. ...

קרא עוד »

ג'ירפה ודובון

    היינו זוג מוזר היינו כמו ג'ירפה ודובון היינו כמו בלגו כשיש חלקים ש כמו נניח ההגה השחור והכף של הטרקטור, כמו נניח הסולם והחלון של הבית של הלגו. אתה אהבת את החידודים שלי, צחקת המון. אני אהבתי  את החום הזה הטוב. משהו נדיר, משהו שמפציע אלייך  לרגע שקשה לך להאמין וככה הוא נגמר, ואז מגיע עוד אחד. אהבתי ...

קרא עוד »

חוצפה של מכונה

    שלשום הלכה לי מכונת כביסה. ובאיזה קול תרועה. לא סתם לקחה את הרגליים ויצאה לטיול ערבית מצנן של אחרי סחיטה עמלנית. כמו פולנייה טובה, היא עשתה את כל העבודה, את כל המסלול של הכביסה עברה, שמרה על שתיקה, לא התריעה, לא רטנה, לא כלום. בסיבוב האחרון, שניה לפני שכבתה וכבר אפשר היה לומר שעוד כביסה הסתיימה בשלום – ...

קרא עוד »

בחור גבוה מאד

    בחור גבוה מאד – הוא מהונדס כך שלא תראי את סופו. בכדי שיותר ממחצית אוכלוסית הגברים ורוב רובה של אוכלוסיית הנשים, לא תוכל להביט מעליו, לא תראה לעולם  מה ששם קיים. קודקודו –  כמו החלל הסמוי מעל המקרר הענק של אלקטרה. לעולם לא תדעי כמה אבק הצטבר שם ברבות השנים, איפה כל השומים שהנחת בקופסא, היכן נייר האלומיניום ...

קרא עוד »

שיר דמעות

  הלילה הזה אני אחגוג עד שכרון חושים עם צלחת גדולה של פסטה וירח מלא. הרי זה ידוע, שלושתנו – נועדנו משחר ימים. טוב שיש חברים. אחת מתרוקנת תדיר, השני מתמלא ואוזל, מתמלא ואוזל, והשלישית מסבה ולעד – בין כל האוזלים, תתבוסס בדם קר של מיץ עגבניות.  

קרא עוד »

עכשיו את מתבהרת

  עַכְשָׁו אַת מִתְבַּהֶרֶת ——————————– הִנֵּה עַכְשָׁו – כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט כָּאן וְהָאֲוִיר אֵינוֹ שׁוֹאֵף דָּבָר, רַק נָח סְבִיבֵךְ, מוּנָח סְבִיבֵךְ, נוֹתֵן לִנְשֹׁם. וְאֵין גַּלִּים, וְאֵין מִלִּים  אוֹ מַעֲשִׂים – מַהֲלָכִים פְּרוּשִׂים עַל הַשֻּׁלְחָן, הָיוּ וְתַמּוּ, נִצְחִיִים. וְאָת – עַכְשָׁו אַת מִתְבַּהֶרֶת. נְשִׁימַתֵךְ רַק מִתְהַוָה. אוּלַי נוֹבַעַת, מְתוּקָה. יֵשׁ מַעְיָן אֲשֶׁר זָקוּק לָךְ בְּכָל כֻּלֵךְ.  

קרא עוד »

חיוכים – שירה וגיטרה

    הלך עליכם – התקנתי אצלי תוכנה פשוטה להקלטה (תודה ללי), יש לי מיקרופון מזערי ברבע שקל, ומאז בא לי קצת להקליט את עצמי ולהביא לכם. היום אח שלי היה אצלי לרבע שעה בקושי. הקלטנו שני טייקים בלי הזדמנות למקצה שיפורים. קבלו – מה מביניהם עדיף בעיניכם ? http://cafe.themarker.com/post/2183931/    

קרא עוד »

איזה חג לי

    אני כל כך אוהבת את כתיבתה של לאה נאור.  בעיקר התאהבתי בפזמוני הילדים המאד נדירים באיכותם שהיא כתבה. היא זו שכתבה, בין השאר, את השירים הצבעוניים ומלאי היצירתיות ל"קרוסלה", את "זרעים של מסטיק", את "אדון חרדון המבולבל", ועוד המון שבכוונתי עוד להכיר. בואו נאמר, שהרבה שירים ורעיונות שאני מוקסמת מהם לחלוטין, כשאני בודקת מי כתב/ה, אני מוצאת שזו ...

קרא עוד »

אם אין אני לי, לי לי ….

    איזה כייף לי, לי עברון-וקנין, חברתי המקסימה והיצירתית, פתאם הלחינה שיר שלי. אמנם הוא מהפשוטים שלי, ונכתב במהירות יחסית, אבל יוצא כל כך מקסים בקולה הצלול והחם של לי ובהלחנתה הזורמת. הנה זה: http://cafe.themarker.com/music/2157390/ והמילים המקוריות: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=20248&blogID=62 להבא אני נזהרת מראש שלא להשאיר פתקים פזורים סתם כך בכל מקום, מחשש להלחנה :))) או לתרגום מיידי לאנגלית רהוטה של ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא