בננות - בלוגים / / מצא מצה, מצא טוב ?
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

מצא מצה, מצא טוב ?

 

 

 

 

יום אחרון של החג הארוך ביותר בשנה.

כמה נעים היה לי הפעם. 
טבע, חברים, משפחה, היכרויות לעומק של אנשים מוכרים.

כמה חופש אני צריכה, ועדיין.
רק החופש עצמו יכול לגלות לאדם כמה חופש הוא עדיין צריך.
לא העבדות.

העבדות יכולה לרמז על כך שאולי די. שאי אפשר יותר. שצריכים החוצה. אוויר,
רענון, משהו אחר ממנה, משהו אחר מעצמנו (?).
בסוף תקופת העבדות השנה צצה גם התחושה שנמאסתי לגמרי על עצמי.
איזה מין בנאדם אני ? איזה אופי מחורבן, נפש שזקוקה לכל כך הרבה תחזוקה שוטפת.
ובקיצור, המון מחשבות לגמרי לא בודהיסטיות רעמו במוח המשתולל, המאובק,
המורעל והמוחמץ.

את היומיום שלי אני לא אוהבת לחלק לעבודה וחופש, לכן לקחתי משרה שהיא לא מלאה,
כזו שתשאיר בכל יום מימי השבוע זמן להיות בנאדם. 
זה הצליח חלקית, ממש כמו המשרה, שבינתיים בשל כוחות של ברירה טבעית, הלכה ותפחה.

איך להצליח לשלב את ההכרחי, הטורח, היומיומי עם זה שנותן אוויר, אנרגיה של רוח,
שמחה אמיתית, חדווה של חיים ?

ושוב אני נותרת עם עניין השילוב.
כנראה הפתרון המולד של חיי.
אין אני אשה של דבר אחד או שניים. אני אדם של משבים. 
קצת מזה ומההוא, ובכל חלק כזה להקדיש הכל,
זה סיפור חיי עד כה.

נעה ברוח, בשדה.
לפעמים זמן קטיפת דומדמניות, לפעמים התעמתות עם שועל מזדמן,
לעיתים השמש תופסת אותי בקרניה, מושיבה על הארץ, גורמת לי לנמנם בהקיץ,
לפעמים נופל לי תפוח על הראש, כזה שיכול גם להרוג, אבל אחרי זעזוע מוח קל,
אני נמצאת יושבת ואוכלת את הרסק.

ומהי המצה ? אותו דיקט גשמי שאמור לסמל איזה דיקט רוחני שאבותינו הנחילו לנו
מבלי דעת, כי לא הספיקו.
אותה פריכית אורז לעניים, רק בלי האורז ובלי הפריכות.

גם אותה לא "הספקתי" לקנות השנה, מצד שני, גם לא דאגתי מראש לאספקה מספיקה
של התופחים, וכך, אחרי אפייה ביתית של חלה אורגנית ועוד מיני ניסיונות
משונים להפשיר יחסים עם פיתות עלומות מאזורי ספר במקפיא,
וברגע של חולשה נדירה,
בבית הוריי בחברת דודים, 
נטלתי מהם גם צידה של חבילת מצות אחת תיקנית ורגילה.

הבוקר נשברתי ופתחתי את החבילה.
לא נשאר לי במקרר כלום לבד מסלסלת תותים מרקיבים, מרגרינה מזולה,
וכמה ירקות לא אורגניים, בצורות א נורמליות.

נטלתי מצה, ריחה הפיץ לכל עבר. שברתי לחצי (כלומר שלושת רבעי ורבע ..),
ומרחתי ממרח חרובים אגוזים (לזכר מצה עם שוקולד שאכלו אבותיי).
נגסתי.
לא רע.
בחישוב כולל יצאתי ב 4 מצות, חצי קופסת ממרח חרובים ותחושת אי בהירות בבטן.

כרגע הבטן שולחת איתותים.
היא לא מבינה מה בעצם קרה כאן.
אבק פירורים קשיחים נטחן לתוכה, ולא היתה זו נסורת. האבקה הודבקה בעיסה מתוקה.

מצא מצה, מצא טוב ?
אני עדיין מהרהרת.
אולי לבטננו הקולקטיבית הפתרונים.

 

 

 

 

11 תגובות

  1. הי רונית, בתור אוהבת מצות ומאכלי מצות אני מאלו שמתאפקים כל השנה ואוכלים רק לחם… אבל בפסח…כבר בשבוע שלפני ליל הסדר, אני במטבח מכינה את כל המאכלים שהתגעגעתי אליהם. (מצות, ביצים, קוט'ג, סירופ מייפל וממרח שוקולד…כמו בהגדה:)

    • רונית בר-לביא

      באמת, סיגל ?

      האמת שדווקא השנה אני יכולה קצת
      יותר להבין את זה, לא בגלל שאני אוהבת פתאם מצה,
      אלא בגלל שאני פחות ופחות אוהבת לחם.

      אבל הריח מזכיר לי יותר מידי ימות פסח מפוקפקים מפעם.

  2. איריס אליה כהן

    מצויין ביותר. את חייבת למצוא לטורים האלה בית. ולא שבננות זה לא בית, חלילה:)פשוט זה חייב להגיע ליותר אנשים.

    נשיקות רוניתה.

    • רונית בר-לביא

      הי איריסית.

      תודה – הטורים האלה חיפשו בית בזמנו,
      אבל התייאשו אחרי כמה ניסיונות.

      הפסד של אלו שאפילו לא קראו …

  3. אני הכינותי מראש, כמו שאומרים. הצטיידתי בחמץ כהלכתו. המקפיא מלא בלחם מכל הסוגים. לא נכנסה מצה לפי השנה. אפילו לו שבריר.

    אבל זה: "ניסיונות
    משונים להפשיר יחסים עם פיתות עלומות מאזורי ספר במקפיא", גדול!

    • רונית בר-לביא

      הי יעלה.

      מוכר לי מכל הפסחים הקודמים,
      ההצטיידות המוחלטת.

      הפעם פחות היה לי דחוף, וככה הלכתי קצת יותר עם הזרם. מה שהיה מעניין להרגיש.

      ותודה.

  4. היי רונית ,מקווה שעברת בשלום את טבילת המצה אהבתי את ההגדרה העצמית שלך על אשה של משבים
    האם לא רובנו כאלה?
    יום עסאל יום באסל
    יום אביב חביב ויום חורף חרוף?
    מה שמזכיר לי את שירה הנפלא של דליה רביקוביץ "כישופים"

    • הנה השיר מוקדש לך באהבה, רוניתי
      כישופים
      הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
      מָחָר אֲנִי יָם,
      כָּל יוֹם אֲנִי תוֹעָה
      כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
      כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
      אוֹבֶדֶת בַּנְקִיקִים.

      בַּלַיְלָה חָלַמְתִּי
      סוּסִים אֲדֻמִּים
      סְגֻלִּים וִירֻקִּים,

      לַבּקֶּר הִקְשַׁבְתִּי
      פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
      קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,
      הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
      מָחָר אֲנִי עֵץ
      רָם כַּתָּמָר.

      אֶתְמוֹל הָיִיתִי כּוּךְ
      הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית.
      מָחָר אֲנִי מָחָר.

    • יותר מדויק- "אדם של משבים"

      • רונית בר-לביא

        הי חנהל'ה.

        קלעת לחלוטין עם השיר של רביקוביץ'.
        הוא רץ לי בראש כבר כמה שבועות.

        המשקלים נפלאים, דווקא בלי הלחן המוכר.

        את מותק.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא