חוצפה של מכונה

ובאיזה קול תרועה.
לא סתם לקחה את הרגליים ויצאה לטיול ערבית מצנן של אחרי סחיטה עמלנית.

כמו פולנייה טובה, היא עשתה את כל העבודה, את כל המסלול של הכביסה עברה,
שמרה על שתיקה, לא התריעה, לא רטנה, לא כלום.
בסיבוב האחרון, שניה לפני שכבתה וכבר אפשר היה לומר שעוד כביסה הסתיימה בשלום –
נשמע לפתע קול פיצוץ עז.
שנייה לפני שנשכח ממני ויכול היה להיחשב כ"משהו קרה ועבר",
נשמע קול פיצוץ עז הרבה יותר,
ושביקה.
עדיין לא ידעתי שביקה של מה, ואם מדובר בביתי או בבית אחר,
אבל שביקה היתה שם, זה היה ברור.
מ-ש-ה-ו שבק.
והוא התריע על כך בקול רם ומאיים,
כאומר: "אני שבקתי בקול פיצוץ עז, ותגידי תודה שאת עצמך בחיים, כי לי לא היה המזל הזה".

אחרי שקט מופתי של כמה שניות התקדמתי על קצות אצבעות ותרתי את דירתי,
התקרבתי אל המכונה. שקט.
חשוך ושקט, הכביסה הסתיימה.
ריח שרוף עז שבקע תוך כמה שניות החל להבהיר את המצב ולהשחיר את האופק.

נזכרתי שהמכונה עשתה לי תרגיל דומה אבל מינורי בהרבה לפני כמה חודשים,
וחשבתי שאולי זהו עוד אחד מהאפקטים הזולים שהיתה מפעילה כאן על ימין ועל שמאל
מאז נקנתה.

מכונה בליגה שמגיעה לדירה שכורה ודרה בצפיפות, רוצה להראות לפעמים את יכולותיה.
זה בהחלט מובן.
היא נועדה לגדולות, ולכן עד היום סלחתי לה על שלל האפקטים ותעלולי הויזואל 
שהיתה מפעילה לפעמים כמעט בלי שליטה.
שתחיה קצת, מה יש.
הרי חופשות ארוכות אנחנו לא מרשות לעצמנו, וזה לא שהיא נמצאת כאן בארץ מולדתה,
היא בגלות, ואפילו מדריך התיירים שצורף אליה רצוף שגיאות כתיב ולא מתרגם נאמנה
את שפת המקור.

ומהם ניצוץ קטן פה הבהוב קטן שם, חרחור כמעט בלתי נשמע כשמגיעים אורחים
לעומת הנצח הקטן שבתקופת חייה בביתי.
סלחתי לה על כל הדברים הקטנים והיא סלחה לי על הגדולים וכך חיינו לנו בדו קיום
עד שלשום.

עכשיו אני ממהרת למצוא לה מחליפה.
ליתר בטחון אני הולכת על ארץ אחרת, כבר שמעתי מלחשים על כל אלו מהארץ ההיא,
לפעמים מותר קצת להקשיב לשמועות, הרי הן לא באות משום מקום.
אנשים לפעמים יודעים מה שהם מדברים.

אם אקח בחשבון שהבאה תחיה מספר שנים מקביל לקודמתה, הרי הרבה תלוי בתנאי המקום,
איכות המים וזיהום האוויר. 
יותר מאשר הגנים, כך אומרים, משפיעה הסביבה.
אם אקח את זה בחשבון,
חישבתי ומצאתי כי המכונה הבאה שלי תחיה עד שאגיע לגיל 50.

50 ??
זה קצת מוגזם לי בשביל מכונת כביסה.
די מבהיל האמת.
מבהיל מאד.
מילא היא, שתחיה כמה שהיא רוצה,
אפילו בדיוק כאן אם היא רוצה,
שתהרוס קירות, שתכניס שותפים, מה אכפת לי מה תעשה,
ומילא אני, הרי יש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות כאן ובכלל,
אבל שתינו יחד ??
שהיא ככה תהלך בנון-שלאנטיות עם המותג שלה והשפות והבלאגנים,
וכל האפקטים המיוחדים האלה,
ולה עוד דואגים לכל מחסורה ולא מבקשים כמעט כלום בתמורה,
מלבד מה שהיא יודעת לעשות באופן טבעי כשרק מכניסים קצת אבקה ונוזל,
שהיא ככה תלווה אותי בעקבים וריסים ושפות ואפקטים,
בזמן שאני מתחלפת בזמן, בזמן שאני הולכת ובאה, בזמן שאני מנסה, משתדלת,
בזמן שאני – הזמן קורה על פניי ?

בינתיים
ארזתי פקלאה ראשונה בשקית.
ההוא מעבר לכביש לוקח רק 50 לפעם וזה חוזר יבש ומקופל,
וזה חוזר בלי להתערב לך בחיים,
זה בא והולך בשבילך,
לא מתריס.