אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
***
הוא שאל: "את הולכת לקשר ?",
"אני פוחדת", אמרתי.
"את הולכת לקשר ?", שאל בשלווה.
"אני פוחדת לקשר", עניתי.
***
הלכתי אליו למשרד הממשלתי, ועשינו שם דברים שעושים במשרד ממשלתי.
אכלנו צהריים. הצצנו בשעון.
שתינו תה.
שתינו קפה.
אכלנו עוגייה עם מילוי תות.
עיינו בצוותא בשעון בהתעניינות.
***
נגמר החלב בשקית שנקנתה בכספי הקופה הקטנה.
הוא נתקע בלי אחרי שכבר הכין, ואז מצא כוס חלב נקייה עטופה בשקית ניילון.
מזג קצת, הטעם היה משובח. שונה. אולי מהאלה החדשים – חלב אגוזי משהו, מי יודע ?
היא שאבה והכניסה למקרר, אחר כך חזרה להוציא בשביל התינוקת בבית.
מה זזזז – מישהו שתה לי ?
***
"מהיום אני מקפיא זרע ושם במקרר", הוא קרא בכל רחבי המשרד, ויצא.
***
הן מצטופפות סביב המזגן ומוסיפות גם תנור ספירלה לחיזוק.
החלון פתוח תדיר בשביל איוורור לשלישית מביניהן.
אחת מהן אוהבת אור והשנייה חושך, לכן רק אחד מהניאונים בחדרן דלוק.
השני ממצמץ אבל כולם מעלימים עין.
השלישי כבה לפני שנים. ככה טוב.
הן קונות חלב בסבב מופתי ועיקש.
בכל יומולדת אוספות 30 שקל, חתונה זה 50 אם לא הוזמנת ואם הוזמנת 100.
אם הוזמנת ובאת, תשלם 100 ואם הוזמנת ולא באת, תוכל לשלם 50,
אבל זה לא יהיה נעים.
רונית שלום!
שמחה שחזרת, גם אני שבתי ממדבר ההשראה 🙂
מה שכתבת הוא קומי ומשעשע למרות אטמוספירת האפרוריות המשרדית הסובבת את ההתרחשות.
זה מזכיר לי את התקופה שהייתי עובדת בנק – כל הנורמות על מתנות לאירועים- כ"כ נכון.
מצד שני, אני היום לא שכירה ועד כמה הבנתי גם את לא.
ובכל זאת, השגרה האפורה הזו העניקה לי אז יציבות.
שבוע טוב
גלית
הי גלית.
ברוך שובך.
אני דווקא שכירה ובמשרד די אפור ..
שמעניק יציבות אפרפרה אבל בסדר דווקא.
בעיני אווירה משרדית מוסיפה לקומיות והשעשוע, מתה על זה כהשראה.
מצד שני, הקטע כולו לא נכתב משעשוע.
מעולה. מעולה. הצחקת אותי ממש. יופי שחזרת, רוניתה.
הי איריסקה,
תודה.
זה נכתב מתוך עייפות קרועה.
יותר קצרצרים מעט יבשים דווקא,
סגנון אחר ממאמרי ההומור הרגילים.
היי רוניתי. הצחקתיני! ואני יותר לא שותה חלב מן המקרר בעבודה. באחריות. 🙂
:))))
צודקת, תלמה.
אני עברתי לחלב אגוזי לוז 🙂
חלב אם?!:)) נשמע מזין ומבריא, בטוח שלקפה היה טעם חדש 🙂 זה לא אומר שאת עובדת שם רוניתוש? רק 'הוא', כן?
הי אמירוש,
ה"הוא" בקטעים כל פעם אדם אחר.
אני עובדת שם.
המקום עם החלב – קרה לפני כמה שנים.
במשרד אחד הכי אפור, שבו חלב מאד לבן.
הי רונית, בשבת סיפרתי לך על תכנית טלויזיה שראיתי בה בחור סטנדאפיסט מומחה מסביר לבחורה מתלמדת בסטנדאפ שהומור מומצא פחות מצחיק מהומור של סיפורים אמיתיים שקורים וכך קרה כשקראתי אותך, מיד הרגשתי שזה בא ממקרי אמת…והרס אותי ההוא שהלך וצרח במשרד..זה לא פרייזר זה, זה סיינפלד:)
אה וגם הפניתי אותך למשימה (עם דגמאות) שהטלתי עלייך אם תגיעי לשלישירה, ראי פוסט אצל אמיר:)
(כל הנכתב הוא תגובה משוחזרת שלא נקלטה בתקווה שזו כן:)
הי סיגללל.
כן, אני גם מאמינה בזה כנראה,
לכן לרוב הבסיס למאמריי הוא המציאות
ודברים שקורים בה.
אני אוהבת שמדברים על הומור – באמת,
הנושא מעניין אותי עד כדי כך שאני לומדת אותו עכשיו באוניברסיטה ….
מקווה שזה לא יחסל לי את היכולת שעוד נותרה ..
רונית לא נותר לי אלא לצטט את שתיקתי ואת דיברי
חנוך לוין " החיים הם עיניין משרדי"
🙁
🙂
האם הציטוט שלך לייחוס, אבנר ?
🙂
עניין משרדי, בהחלט.
המון ניירת, טופסולוגיה ואפור.
משרד של פעם.
משרד של היום זה יותר מחשב אחד, שטיחים מקיר לקיר ותמי בר.
קצת אנמי בשביל חיים אפילו אפורים.
האפור היום לא מה שהיה פעם. .